קורא משהו מדהים המחייב עיון מעמיק, מפני שהתרגלנו לקבל כתורה מסיני שיטות והשקפות, ברגע שמזכירים את שמו של פלוני או אלמוני ומדובר ברב גדול אז אסור אפילו לשאול שאלות, אבל נראה בו זמנית משהו מדהים, שלא הרב הוא הקובע אלא ההדיוט מן הרחוב הוא זה שמכתיב לרב ואם אינו מקבל אז אוי לו
היה זה כאשר דנו אם להתיר את הבחירות לעיריות, ר’ יואל מסאטמאר בעל ה’שיטה’ של סאטמאר מי שעליו בנוי לכאורה שיטתם, היה זה שהכריז כי מותר להשתתף בבחירות לעיריות מפני שמדובר בענייני העיר ואין שום בעיה בכך, הקנאים במיוחד נטורי קרתא ודומיהם כולל עסקני הנהלת העדה החרדית לא אהבו את ההחלטה וקראו עליו למלחמה, הם יצאו במודעות בירושלים כי ‘רבנו סטה מן הדרך’ קבעו כי הוא קבע קביעה אסורה וחמורה, ולא היתה ברירה לר’ יואל אלא לחזור בו מפני שאם לא, מה שעושים היום לר’ משה שטרנבוך בוילימסבורג היו עושים לר’ יואל מסאטמאר בירושלים
נזכרתי בכך מפני מה שקורה עתה בניו יורק, הגיע הראב”ד של ‘העדה החרדית’ מי שנושא בתפקיד מספר שניים, האיש שהוא המכריע בבית הדין של ‘העדה החרדית’ מי שלכאורה הוא איש ההלכה שלהם, והוא זה שצריך לקבוע מותר או אסור, והנה, לא רק שלא רוצים לשמוע ממנו, מכבדים אותו ‘בשם רשעים ירקב’ מודעות תחת הכותרת ‘והוקע אותו’ קוראים להלחם בו מלחמת חרמה, הקירות מלאות בגרפיטי של שטרנבוך ימח שמו ודומיו, והשאלה היא, מי קובע למי האיש מן הרחוב להרב שטרנבוך, או הרב שטרנבוך הוא הסמכות להכריע בנושאים כאלו
למדנו שוב, כי שיטת סאטמאר היא כזו שלא הרב קובע אלא אתה בעצמך קובע, ואם לדעתך הרב ההוא אומר לא טוב אז נותנים לו בשיניים ונאבקים בו ואין זה משנה שהוא הראב”ד, אין לו את היכולת והסמכות להכריע מבלי שהוא מקבל רשות מן הטרוריסט הקנאי ברחוב, ואם ר’ משה שטרנבוך חשב כי יש לו כח וסמכות, אז הנה הוא למד על בשרו שהוא יכול להיות ראב”ד העדה החרדית, ויכתיבו לו מה טוב ומה לא, ואם יעשה אחרת מכפי שהם רוצים אז אוי לו
אסור לשכוח כי אלו הנאבקים בו הם אנשיו שלו, מפני שהחלק של הזאלונים הם אלו שלכאורה נאמנים לעדה החרדית ואמורים היו לכבד אותו, והם אלו שהחליטו לבזות אותו
