בעיית הבעיות באידיאה החרדית שהיא נרמסת בפועל אם כי בכתב נזהרים מאוד, הלבלרים הרשמיים נזהרים בכתיבתם, אבל ההמון הגדול חוגג כאילו היה חלק מן הכלל האזרחי ומתעלם מן המחיצות. רואים היום הרבה יותר חרדים באירועים שבעבר לא ראו, ומה שחמור פי כמה נשמע התבטאויות של חרדים עסקנים ועיתונאים שבעבר לא שמענו. גם מי שבעבר נזהרו ולכאורה ייצגו את הקו החרדי היום עוסקים ב’קידוש ה” כאילו ששיתוף הפעולה עם החילונים הוא קידוש ה’
נמצא הרבה יותר חרדים משתתפים בטקסים שגם אם בעבר הם התקיימו בכמה מקומות מחוסר ברירה, כמו למשל בבני ברק בשל החשש שיתקיפו את העיר שאינה חוגגת אז הם נאלצים פה ושם לעשות משהו, היום נמצא חרדים משתתפים באירועים כאלו בלי כל בעיה. אפילו מחזות מן הסוג שליצמן יניח זר פרחים זה דבר שלפני כמה שנים לא היית מאמין שאפשר יהיה לראות מחזה כזה אצל ליצמן ומאז שהפך להיות סגן שר והתקנון מחייב אותו להשתתף באירועים כאלו הוא עושה זאת בלי בעיה
האידיאולוגיה החרדית נרמסת ונמחקת מעשית. בינתיים לא על הנייר זה עדיין לא בידי ההמון, אבל מה שקובע את העתיד אלו המעשים, וכאן הסכנה, מספר החרדים בפיקניקים ובחגיגות למיניהם הולך וגדל, בעוד שבעבר לא הלבשנו שקים ולא צמנו זה היה אצלנו יום רגיל, היום אצל רבים זה הפך ליום של חג, ולא רק ניצול של יום חופש
כאן יש להבהיר כי חלילה להיות כפויי טובה, אבל מאידך חייבים אנו להזהר שלא לתת יד לסממנים המביעים אידיאה ציונית וחילונית. הנוער לא מקבל שיעורים בנושא איך להתייחס לימים ומצבים כאלו, ואין זה פלא שרואים מחזות שלא ראו בעבר
חיים שאולזון
