כל ענין הצדקה צריך וחייב להיות בצורה ובדרך של מה שפחות חשיפה, אסור לבזות אדם שזקוק לעזרה וסיוע, גם כאשר רבים לוקחים מן הצדקה יש לעשות זאת בהכי פחות בזיון, ומשום מה ישנן כמה הזדמנויות של צדקה, שמצד אחד מתכוונים לטוב אבל מאידך פוגעים בכבודם של הנזקקים
אחד הדברים זה ‘קמחא דפסחא’ שנותנים אותם בקול רעש גדול עם תמונות וצלמים, כאשר כל כך הרבה רואים מי הם אלו שבאים לקחת מן הצדקה, והשאלה היא מדוע מאפשרים לעשות כך, מדוע שלא ימצאו דרכים מה שפחות יראו ויידעו מי זקוק לצדקה הזו. זה לא ענין של אף אחד לדעת מי לוקח ‘קמחא דפסחא’ ואם מתכוונים לתת באמת למען הצדקה והענין, חייבים למצוא דרכים אחרות איך לחלק את ה’קמחא דפסחא’. בשיטה הקיימת הבזיון גדול ויצא השכר בהפסד גדול
אחת הסיבות מדוע שקמים ב’ויברך דוד’ זה בשביל שלא לבזות את העניים זה הזמן שהם אוספים צדקה, ובעבר רק הם קמו וראו מי הם מבקשי הצדקה, לכן קבעו שכולם יקומו באותו זמן שלא לבזותם
פלא גדול הוא על הרבנים והאדמורי”ם והרבנים שמאפשרים צורת חלוקה שיש בה הרבה בזיון ולא עושים דבר לשנות את צורת החלוקה למעט את האי נעימות של מי שזקוקים לצדקה הזו
חיים שאולזון
