מאת באטשי
לאחר התבוננות מה בפרשה שמסעירה את הציבור החרדי בשבוע האחרון – חשבתי לנכון להעלות את מחשבותי בענין זה עלי גליון.
בראשית דברי אני רוצה להדגיש, כי אני הנני “באצי” בכל רמח אברי ושסה גידי, וגאה בזה.
שנית, אינני מתיימר לבוא בסוד קדושים, רק לנסות להבין בעיני בשר ודם מה קורה כאן.
המסקנא: האדמור הזה יודע מהו רוצה. והוא צועד לשם כעת בצורה ברורה.
הדרך? לא קלה.
קהילת ויז’ניץ הוא קהילה טובה ואיכותית, אבל במרוצה השנים, בני הקהילה למדו והשכילו, לנצל את המערכת ואת מנהיגה עד תום.
האדמור זצל היה סוג של אבא ואמא, סבא וסבתא, מחנך ומנהל מוסד, מלאך המושיע, מגשר ומפשר, שדכן ועסקן רפואי, דואג ומממן את חיי החסידים, אתם בכל צרתם, בשמחתם ובתוגם.
בתמורה לשירות האדיר שהמנהיג סיפק לבני הקהילה, היו החסידים נשמעים להוראותיו ובקשותיו הרוחניות של האדמור. על פי רוב. וגם תורמים מדי שנה – על פי רוב – אלף דולרים תקין ותקילין. לא תמיד מכספם לפעמים על ידיכתיתת רגלים בשביל דבר זה והמציאו לאדמורם את הסכום.
דבר נפוץ היה שויכוח בין שני נשים בשיכון הועלה בכוח על שולחן האדמור, והוא היה זה שהיה צריך להמציא מזור לכל מכותיהם, ולהחליט מי היא הצודקת.
בעיה נוספת ועיקרית היתה שרוב החסידים המפוקחים ראו עצמם חכמים יותר מהאדמור לפחות במילי דארעא, ולא זאת אף זאת – הם דאגו להשמיע בקול וגם בתוך בית האדמור פנימה את עצותיהם הטובות לרוב.
דא עקא, שלהאדמור הנוכחי, שלא נולד וגדל כיורש העצר, ראה עולם אחר אצל גיסיו בעיקר בסקווירא אבל גם בבעלז וגם בעוד מקומות, וראה ולמד שבשביל לכהן באדמורות ולמלוך לא חייבים להיות בהכרח מלאך מהשמים, לא חייבים לשמוע לעצותיהם של החסידים, ולא חייבים לתת שירות מלא מלא לבני הקהילה, אלא ההיפך, הקהילה משרתת את צרכי המנהיג וזהו טובת הקהילה עצמה.
קהילה שלמנהיגה יש מוסדות חשובים או בית גדול או רכב טוב, בסך הכל מתרבה אצלה ההנאה והגאווה במנהיגם, ומספקת לה סיבה טובה לרצות לענג את המנהיג שוב ושוב.
זאת ובעיקר, המנהיג הוא הדיעה היחידה הוא השוחט והוא המהמ ובלעדיו לא ירים איש את ראשו. בין אם זה מי יגש למנחה ביום חול. או מי ישתדך עם מי ומתי.
בכל קהילה רגילה, מחבד ועד בעלז עד מודזיץ. ישנה בתחילת דרכה כל מיני אנשים שונים ומשונים עם אג’נדות אישיות. זה רוצה להיות ראש חבורה. זה רוצה להיות הקעכער. וכו וכו. וחלק מהם נפגעים בהמשך כשהמנהיג מחליט אחרת והם נשארים בתוך הקהילה ממורמרים מחפשים הזדמנות להוציא את מרירות לבם החוצה ולנקום או לפחות להביע התנגדותם למהלך כזה או אחר של האדמור.
או אז, האדמור – או בפורים כשהוא שיכור או בהזדמנות אחרת. משלח עקיצה. רמז. ובמקומות שונים אם החוצפה עולה על גדותיה ישנם קלגסים המטפלים באיש ובשיחו. ברור שככה אי אפשר להנהיג.
בויזניץ. הענין שונה לחלוטין. למשל. אם יקום הרשל כץ ויגיד שזה דעתו של האדמור. יקומו אלף חכמים כמוהו ויותר ויגידו לאדמור או בשם עצמם שהם חושבים אחרת. לכן חושב האדמור הזה שהדיבור חייב לבוא מפי המנהיג בעצמו.
כעת לאדמור ממרכז. כבר שנים רבות. הוא מנסה בכוח ללמד ולאלף את מאמיניו בינה. האדמור לא זקוק לעצתכם, לממונכם. אתם זקוקים להאדמור ולא להיפך. אני לא מונהג. אני מנהיג. אני לא חייב דיווח לאפחד ואני לא משרת של אפחד. אני לא ראש מפלגה ולא חבר כנסת.
האדמור בעיניו. הוא לא שליח ציבור. הוא שליח ממרום שנשלח לחנך נשמות תועות וללמדן בינה.
אבל מה? החסידים הללו לא לומדים לקח. החומר האנושי לא נותן לאנשים להתכופף ולקבל מרות. וכל פעם צץ אגו של פלוני או אלמוני.
האדמור יכול להסביר את הקיצוניות שהוא נקט עם ענין השוונצנות בזה – א. שהוא מנסה בזה להבדילם משאר העולם, וב’ לפעמים בכיד להסביר בקידוש לבנה אותיות את עמדתו – מעמידים בפניהם דבר קיצוני בכדי שיבינו כולם את עמדתו.
לדעתי, כל עוד הוא לא מסית את הציבור לעשות עבירה על סעיף בשו”ע, על אף שדבריו נשמעים כמו שיגעון, ולא ערבים לאוזניים בשנות ה2020 – אבל אין בכך סכנה ממשית אלא מעמיד את החסיד הפשוט בפני בזיונות ברחוב – הא ולא יותר.
נכון, הדרך שלו מאוד מסוכנת, כי ברגע שהאדמור יצליח לשכנע את חסידיו שהוא ואין בלתו, והוא הסמכות הרוחנית העליונה שלהם, חלילה הוא יכול לגרום להם לעשות שטויות אחרות, אבל כל עוד שמאמיניו מאמינים בתורת ה’ ומאמינים שהוא ערליכער יוד ואפילו קדוש עליון, אינני רואה שיש כאן חטא ועוון.
האדמור עצמו משוכנע שאין מצב בעולם בימים של היום לחנך דור שיש לו דיעה עצמית ושהוא חושב שהוא מבין לא פחות מהאדמור. מבחינתו. על מנת להנחיל תורה וחסידות חייב להיות ציות עיוור להמנהיג.
זו ואין בלתו.
הוא מבחינתו כבר הקריב את כל מפלגת ויז’ניץ על מגש לאחיו. הוא השאיר הכל מאחור. כאילו אמר לאחיו: קח אחי היקר את כל הכבוד האדיר הזה. תהיה אתה ה״חבר כנסת״ של ויז’ניץ. תהנה מכל מנעמי החיים יחד עם האדונים שטרן ושטאנגר וכץ וכו. תנו לי לבנות קהילה משלי שתהיה כפי ראות עיני.
זו זכות די לגיטימית בעיני.
