בימים אלה נערכים לכינוסים לקראת ג’ תמוז, כינוסים חשובים, להיערך ליום גדול, כאשר אחד הדברים הכי חשובים בהיערכות כזו היא איך אנו מחזקים את הרבי ואת חב”ד איך אנו עושים לו נחת רוח ומבטיחים כי עתידה של חב”ד חזקה ומבוססת על אדני התורה והחסידות, ובימינו אלה אין נושא חשוב יותר שראוי לדיון וקבלות חדשות הוא באיך להחזיר את הגלגל אחורנית בכל הקשור לתמימים להבטיח כי חוזרים לימים כקדם כל מי שלמד בישיבות של תומכי תמימים גם לאחר הישיבה ממשיך לחיות כחסיד בכל תפקיד, שליח או בכל ענין אחר, כפי שהרבי הטיף לו במשך כל כך הרבה שנים
מציאות היא, מאז ההסכם הנורא שעשו כמה אינשי דלא מעלי עם שלטונות הצבא הם הקריבו את נשמות התמימים על מזבח השמד, גרמו להם ירידה עצומה ברוחניות, הם יוצאים מן הצבא במאות דרגות נמוך מאיך שנכנסו לשם, חוזרים מן הרבי כחסידים הולכים לצבא ששורף לך את הנפש, ופרט ליחידים שהצליחו לעמוד בנסיונות הקשים שם, כל כך הרבה ירדו לדיוטה תחתונה ממש עד כדי שיש מהם שאינם מניחים עוד תפילין דבר שאין כמו חסיד חב”ד שיבין מה זה חלילה יהודי שלא מניח תפילין
כאשר מתכנסים לקראת ג’ תמוז חובתנו לטכס עצות כיצד מבטלים את ההסכם הנורא שגרם לאסונות ממש, וכיצד מבטיחים את העתיד שכל התמימים בישיבות היום ימשיכו בדרך התורה והחסידות ולא להעמידם בפני הנסיון הנורא של הצבא ששם נשרפים רוחנית. מציאות היא, מספרם של מי שנשרפו שם רוחנית גדול ומזעזע, ואם חפצי חיים אנו ומבקשים לעשות טובה ונחת רוח לרבי, המתנה הכי טובה תהיה כאשר יחליטו כי אין עוד הסכם עם הצבא, וכי מעתה ממשיכים ללמוד ושומרים על הנפש בכל מחיר וכך להבטיח את העתיד האישי ושל חב”ד
אי אפשר להמשיך ככה, מן הנסיון של השנים מאז ההסכם הנורא הזה, כל כך הרבה נשמות נשרפו, ואחראים למצב הזה מי שנתנו יד להסכם הנורא הזה, אין להם מחילה עד אשר לא יעשו הכל לביטול ההסכם ולהבטיח כי מעתה הבחורים לא מתגייסים יותר לצבא שאינה מסוגלת להבטיח את הרוחניות של התמימים. מציאות היא שכל כך הרבה פרקו עול תורה ומצוות ואת זה עוצרים ומיד, למען הרבי ועוד לפני ג’ תמוז
חיים שאולזון
