מאת גלעדי
סיפור הנהגתו של יפתח הגלעדי מגולל בפנינו מסכת שלימה ומאלפת של ההידרדרות הרוחנית כתוצאה של 18 שנות יתמות, בהם ירדו בני ישראל לשפל המדריגה, “וימת יאיר… וַיֹּסִפוּ בני ישראל לעשות הרע בעיני ד’, ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים, ויעזבו את ד’ ולא עבדוהו. ויחר אף ד’ בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון… שמנה עשרה שנה…”
אכן כן, באותה תקופה של ‘שפוט השופטים’, ו’אין מלך בישראל’, כאשר לא היה לבני ישראל מנהיג ירדו בני עמנו לדיוטא התחתונה, ואז ה’ העניש אותם שבני עמון השתעבדו בהם, עד שלבסוף חזרו ישראל בתשובה והזקנים שבהם חפשו להם מנהיג אשר ילחם בבני עמון ויפרוק את עולו מעל בני ישראל.
את המנהיג מצאו הם בדמותו של ‘יפתח הגלעדי’, שבגלל יחוסו ומעמדו הגרוע נושל וגורש ממשפחתו ומירושת אביו וירד לחוץ לארץ, ואז “ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו”, כאשר מששת ימי בראשית כאשר נגזר ש’דור דור ומנהיגיו’, הותאם דווקא ‘יפתח בדורו’ בתור מנהיג ישראל, כי דווקא הוא הבין את נסיונות הדור, כי הראש צריך להתאים למידת הגוף (עלון ‘נר ההפטרה’ בשם אדמו”ר מהר”ש הראשון מבאבוב).
כאשר ראו הזקנים ביפתח תכונות של מנהיג בעל אחריות שאינו מזניח את צעירי הצאן אדרבה ‘אוהב את הבריות ומקרבן לתורה’, עוסק ב’קירוב רחוקים’ ומלקט סביבו את צעירי הצאן, ולא דווקא את בני האריסטוקרטיים והמיוחסים, כי אם דווקא את אלו אשר לא מצאו את מקומם בישיבות, ועם קצת רצון טוב קירבם לתורה.
ואז פנו הזקנים אליו ובקשוהו: “לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון”. על זה ענה יפתח: “אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון, ונתן ד’ אותם לפני, אנכי אהיה לכם לראש”. יפתח דרש מהם כתנאי כפול ומכופל את קבלת מרותו ללא עוררין, רק כך יקבל על עצמו את עול ההנהגה.
ואכן כפי המבואר בכתובים, לאחר שקבל עליו את ההנהגה, הביא לבני ישראל תשועה גדולה, וזכה אף לגילויים של ‘רוח הקודש’.
כמה מאלף הוא סיפור הדברים, וכמה אורחות חיים אפשר ללמוד מכל פרט ופרט בסיפור זה, עד שחז”ל הקדושים (למרות שהיתה להם ביקורת על חלק מהנהגותיו) למדונו: “יפתח בדורו כשמואל בדורו”, ללמדך שאם המנהיג הוא בעל אחריות והציבור מתלכד סביבו ומקבל את סמכותו ללא עוררין, הרי שהוא זוכה להביא אל העם את דבר השם ואת תשועת השם.
שואנצונים ובאטשים
חז”ל למדונו במסכת אבות “הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים“, לך אחר המנהיג אם תראה בו תכונות של בעל אחריות כאריה אפילו אם תֵּרָאֶה כ’שוואנץ’ בעיני אחרים, ואל תהי ראש ל’שועלים’ חסרי האחריות, אל תהיה ‘באטשי’ אויבער חכם שהוא ראש ל‘שועלים קטנים המחבלים כרמים’.
מיהו מנהיג בעל אחריות
את הַמֶּדֶד של מנהיג בעל אחריות, אפשר למצוא כבר ברמב”ם בסוף הלכות מלכים ומלחמותיהם: “ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה’“.
אין מלך בישראל
להוותינו, ימינו אנו הם מעין אותה הבבואה של התקופה שבין יאיר ליפתח, היטיבו להגדיר אותה ‘חוקרי הציבור החרדי’ כ”תקופת התפרקות מבנה הציבור החרדי”, אין לנו הנהגה אחידה, ואין לנו אף אחד שיכול ללכד סביבו את כלל הציבור כולו. אבל ישנם עדיין מנהיגים ‘בעלי אחריות’ גם אם אינם מושלמים, וישנם שאינם כאלו גם אם מציגים אותם כ’בעלי מופתים’.
הסימן הראשון והעיקרי ל’בעל אחריות’ הוא הרגישות שלו לכל נושא אמיתי של ידישקייט. ישנם מנהיגים ודווקא בעיקר יותר בצד האגודאי (ולא רק), שרואים אצלם אכיפה של בעיות הטכנולוגיה כבר מראשיתה, אכיפת קהליהם לקביעת עיתים לתורה, צניעות וכל דבר שבקדושה. (יותר משקיעים ב’פנימיות’) דווקא אצל אחרים רואים שכל ה’קב של חומטין’ הוא דווקא בענייני ‘קנאות’ ודומיהם (יותר ב’חיצוניות’), ואילו בדברים שהם עיקרי הדת הם נסרכים מאד לאיטם.
הרה”ק בעל ‘אילת השחר’ זיע”א היה רגיל לשאול מחנכים שבאו להתייעץ אתו לגבי תלמידים בעייתיים אם הם התפללו עליהם, עד כדי כך היה עומק מידת אחריותו.
חמורה מכך היא העובדה שדווקא אצל האחרונים, המנהיגים הם לאו דווקא הראשים כי אם ה’זנבות’, באשר אצל הראשונים דווקא ה’ראשים’ הם הקובעים. חשוב לנו להדגיש שאין כוונתינו חס ושלום פה על ציבור שלם, רק על נותני ה’טון’ ראשי השועלים, ואותם שגורמים את העוולות, ואילו שיודעים הדברים ואינם מוחים. ואילו רוב הציבור שלהם הם אנשים יראים ושלמים ותמימי לב ודרך.
חסרי האחריות
קבוצת ה’באטשים’ מ’ווילי’ (בשותפות עם קולגיהם ה’ ה’באטשים הירושלמים’) הן הקבוצות בעלת חוסר האחריות הכי משווע שיש בציבור החרדי, כי את כל המרמור שבהם שהם בעצם ‘באטשים’ הנגררים אחרי ‘שוואנטצאנים’, הם מפנים כדי ‘לקרר’ את ציבור הנשמעים אל המנהיגים בעלי האחריות.
חלק מעשירי הקבוצה הנ”ל אף מממנים מכיסם קבוצה של טרוריסטים המבלים את כל ימיהם בהסתה פרועה נגד הרבנים ושלוחיהם, מי בהפגנות והצקות, מי בהדפסת כתבי פלסתר. אחד הבולטים שבהם הוא העלון השבועי באידית היוצא לאור על ידי מערכת ‘להתוודע’ שעל ידי ‘ועד הפעולה דארה”ב” המשלח את חיציו הרעילים מדי שבת בשבתו כלפי הרבנים חברי מועצות גדולי התורה ושלוחיהם, ומציג מצגות שוא על תהליך קבלת ההחלטות שם וכאילו כל הסיפור של התנגדות המועצת החסידית ל’חוק הגיוס’ היתה הצגה וכסות עיניים עפ”ל. קרא שם ותיוכח.
לקבוצות הנ”ל יש יד ארוכה במעל ובהתהוות של “התפרקות מבנה הציבור החרדי”, הם אנרכיסטים שפלים המורדים וכופרים בסמכות ההנהגה של מנהיגים של רוב הציבור שכלל וכלל אינם עומדים בדרכם. שלא לדבר על כמה ‘חילול השם’ יוצא מהתנהגותם הנלוזה.
הבאטשים הזיבלונים אינם נלאים מלהלעיט את את הציבור בשקריהם וכזביהם כמו שנוכחנו לעיני כל בעצרת ה’בארקלי’ וכמו גזירת גיוס כספים וגיוס בנות, ובשקרים של ילדי צרפת. גם כיום אין להם דבר וחצי דבר עם שיטתו של בעל ה’דברי יואל’ כמו שנוכחנו ממש לאחרונה שניסו לשבש את העצרת בה חזרו על משנתו, או כמו שרואים שהם ‘מגייסים’ כסף למען מפלגה שרצה בבחירות. יצויין שדווקא אצל פלג הרא”ט רואים יותר שמחדיר בהם אהבת תורה וחסידות ורצינות. וזה מראה על הנהגה אחראית.
ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע – שואנצונים למול באטשים
גוט שבת
