תמיהני האם חשבו אדריכלי דור ה”לומדים” על תוצרי הלוואי של אותו אידיאל (שאשוב ואעסוק בו לגופו בהמשך המאמר) שהם הליסטות והתמהוניות.
שח לי פעם איש גוי אנגלי נבון ומתון מהעיריה שהוא כממונים עליו מודעים ללחצים הכלכליים שעל היהודים החרדים בעלי המשפחות הגדולות שבעצם מעמיד אותם בפני אילוצים כלכליים מוחצים הדומים לשל צרכני הסמים היקרים.. ופה מדובר באנגליה שלחוצים רק על המחיה והכלכלה ותשלומי השכ”ל כי נושא קניית הדירה או הבית לילדים מקובל רק אצל הגבירים וגם אלה נוהגים להניח להם לצעירים שיגורו שנים רבות בשכירות ויהיו מבוגרים דיים להעריך את הבית שיקנו להם.
אז מי יכול לדון או להטיף מוסר לאב לילדים החי בלחצים והאילוצים של אחינו בארה”ק?! והכסף המטונף כיוון דרווח רווח ונוהגים בו כהיתר גמור אף שלא לצורך וגם בעלי העושר והנכנסים לא יניחו ידם כי ס׳איז דאך פשוט א שאד אויף די געלט.. ואדרבא, שלאלה האחרונים כבר השגות יותר גדולות מלמלא פה ושם איזה טופס כידוע והשורה התחתונה היא שהרחוב החרדי מסריח מגזל וכל השפלות והגנות הקשורים בו. וכל זה למה? כי פעם רצינו להיות טובים ונעלים יותר מהראוי לנו.
ועכשיו לנושא של ה’לומדות’ גופא.
אז שמעו נא רבותי וסלחו לי על אריכות הרצאת דברי:
שוו בנפשכם את הנעשה בעולם המפותח, כל נער ונערה בבריטניה חייבים לגמור כך וכך כיתות אלמנטריות עם תוכנית לימודים וסדרים המקנים למתחנך את הדיסציפלינות והידע הבסיסי כדי להמשיך במסגרת הלימודים התיכוניים, ובתיכונים כבר מתפצלות המגמות והמקצועות לנטייותיהם הבסיסיות ויכולותיהם השונות של התלמידים. ומכאן ימשיך “רק אחוז מסויים מקרבם” לאוניברסיטאות שם המגוון לבחירה בין המגמות המקצועות ותת המקצועות הוא כמעט אין סופי.. וגם כאן נמצא באין קץ מקרים שהתלמיד מצא לאחר זמן שבחר לא נכון והוא חייב לבקש העברה..
והנה סטודנט חרוץ פלוני נטה למגמת המוסיקה ומצא את שאהבה נפשו בפקולטה לכלי נשיפה ונמשך לפרופסור שלימד על משפחת האינסטרומנט שנקרא טובה (tuba) שהוא כלי נשיפה בעל מלחצים עם סבך של צינורות המפיק געיות פשוטות ומרעידות בטונים הגבוהים והנמוכים ביותר, בני המין הזה מצויים בגדלים ענקיים המתאימים לביצועים בתנאים ספציפיים וקטנים יותר לקונצרטים ולצעדות חיילים ומשמרות כבוד. בקיצור יש הרבה מה ללמוד ולהבין בו בטובה על אלפי שימושיה וסגולותיה. ומיודענו גמר את חוק לימודיו וחזר לאביו ראש העיירה הרחוקה מומחה לטובה המוכתר בתואר דוקטור למוסיקה. ומכיוון שכך אסף האב את צעירי העיירה שעמלו בשדות והושיבם ללמוד איזה שעות בכל יום אצל בנו מהמקצוע שקנה וכמובן שהכל השקיעו בכלי הנחושת היקר והיו מצייתים ובאים ו’לומדים’ (בהם גם חרשי הצלילים כבדי האצבעות והמוחות הסתומים..) עד שלא היה בית בעיירה של הרעידו מתוכה געיות הטובה יומם ולילה.
מטבע הדבר שיחידי יחידים מצאו נחת מהכלי הזה וצליליו אבל מעוטה הייתה ערך הבנתם כי לא שמעו ולא ידעו על מוסיקה מעבר לה והשאר היו לאינוולידים עלובים שכפו עליהם עיסוק בכלי זמר ייחודי מסובך שאין דעתם לבם עליו אבל איש לא רצה להשאר מחוץ לקבוצת העלית של מנגני הטובה שטיפח ראש העיירה הנכבד.
מכאן לא עבר זמן כביר עד שיצא טיבה של מושבת-הטובה שבוויילס ואוטובוסים עמוסים תיירים ממרחקים התחילו באים ונוסעים בית בתיה ‘להתענג’ על אימי הגעיות הסהרוריות שנשמעו מהם ושבים לביתם שטופי צחוק מחוויית הביקור בעיירת הטובה-המשוגעת..
אז אימרו נא לי יהודים האם אנחנו המושיבים את בני הנעורים כולם באותם מסגרות ודיסציפלינות ותובעים מכולם תחת האיומים המפחידים ביותר ללמוד ולשנן את אותו החומר לאורח כל שעות הערות של היממה יותר ׳נורמאלים׳ מבני מושבת הטובה?! אז למה אתם בזים להם לצעירים המסכנים ומורטי העצבים ששפתם שפת בית השוטים המחפשים ‘תיירה’דיגע-אקשן והם משתוללים כחיות ברחובות העיר וכי האיך לא יתפרקו להם למסכנים הברגים אחרי שנים שכפו עליהם בפיתויים ואיומים להתנענע חצי המעת-לעת מעל ספרי לימוד שאינם תואמים לשכלם ולשנן שיעורים הזרים לחשיבתם במצב מאוים שאין מוצא חצי מכובד מתכנית הלימודים ‘האחידה’ לכל הבן הילוד. שהרי כל כל בעל פראק טוען לדרך לימוד ‘אמיתית’ האולטרה קוועטש שקנה וכמובן שאמת יש רק אחת.. ואותו בחור מסכן יודע בנפשו שהעסק זר ומוזר לו אלא שאין לו ברירה אחרת מההתחזות לבחור טוב ונלבב שעומד בסדרי הישיבה וחשוב מכך מתלהב מגאונותו של הרייש או שהוא נזרק בחרפה מהישיבה כפרי רקוב.
והנה מתחיל להסתבר שאבותנו לא היו מקולקלי הדיעות באשר האמינו (כרבוותנא קמאי) שרק מיעוטם של בני האדם מסוגלים לעיון התלמוד או ללימוד בכל שעות היום מעבר לגיל מסויים. והעדיפו בעל מלאכה או סוחר תמים דרך על בנתיירא הזוי או תלמיד חכם גנב..
ואם אני טועה אז אנא יהודים יקרים העמידוני על האמת ותסבירו לי האיך היה הסיפור הזה אמור ״לעבוד״ ולהשאיר אנשים ישרים ושפויים?
יהודי פשוט
