על הבדלי האישיות בין הרב ברלנד לרב שיק, והקשר למצב הנוכחי ב”שוהל”

לכבוד הרב שאולזון שלום,

ראשית, אינני נמנה על תומכי ברלנד, ההפך הוא הנכון, אך אני אנסה להסביר בשורות הבאות מה ההבדל בעצם בינו לבין מנהיג אחר של בעלי תשובה בברסלב – הרב אליעזר שיק שנפטר לפני כמה שנים, ולמה בעוד הראשון ממשיך לדבוק ולהגיע ל”שול” במאה שערים עד היום, הרי שהאחרון ברגע שסולק משם לפני כמה עשורים על רקע צמיחתו כמנהיג ומחולל מהפכות, לא דרכה שם כף רגלו עד יומו האחרון, ובדיוק להפך, ניהל מלחמת חורמה מול אנשי ה”שוהל” ותקף אותם בחריפות, ולא רצה איתם שום קשר.

 ובכן, ממוסר שיעורים שולי בברסלב בני ברק, אליעזר ברלנד המזרחוניק ה”מתחזק” וה”מתקרב” מחיפה, הגבוה, המחניף והמחייך, “מאיר הפנים” לכל אדם מתוך ענווה וחיוך רחב וצבוע שתמיד פרוש על פניו, הסגפן ו”עובד השם”, שכלפי חוץ תמיד החצין והבליט את סגפנותו ו”ברסלביותו”, הפך בכמה עשורים למנהיג של קהילת בעלי תשובה שראתה בעברה ימים יפים יציבים ורציניים יותר, כאשר לאורך כל השנים מה שברור בלי ספק זה שהוא תמיד סיפק “אופיום להמונים” בדמות ריגושים וחוויות ופנטזיות בדמות “התעלות רוחנית” ו”עבודת השם”, עד שבסוף הבועה התפוצצה והתגלה לעיני כל שמדובר במטורף שמעדיף גם חוויות וריגושים מסוג אחר ל”ע, אדם מעורער ותמהוני שלא מצא מעולם את מקומו בציבור החרדי, אדם שכל יום מספר שקר אחר, פעם הוא אנטי ציוני, למחרת הוא אגודת ישראל, אחרי זה מתנחל, ואחר כך איש העדה החרדית…

אליעזר ברלנד הוא בעצם ה”בעל תשובה” וה”מתחזק” מחיפה שעדיין מגשש את דרכו ברחוב החרדי גם היום, עשרות שנים אחרי שנהפך למנהיג קהילה ואחרי שכל המחותנים שלו הם בעצם אשכנזים דוברי אידיש וחרדים מבטן ומלידה. זאת הסיבה שהוא ממשיך להידבק ולהגיע אל ה”שול” המיתולוגי, שוב ושוב ושוב, כי בתודעה הפנימית שלו הוא עדיין אותו מזרוחניק מיסכן שבא מחיפה האדומה וצריך שהירושלמיים החמימים יקרבו אותו וידאגו לו.

ההפך הגמור ממנו זה כמובן הרב שיק מבורו פארק שייסד את הקהילה ביבניאל ואת “היכל הקודש” המפורסם.

הרב אליעזר שלמה שיק, חרדי אמריקאי חסידי, טמיר ונאה, מיוחס למשפחה הונגרית מכובדת ובנו של רבי מנחם זאב שיק ז”ל בעל “תורת זאב” (כונה “הרב מטאקאי” (“טאקאי רוב”) והיה דיין וחבר בהתאחדות הרבנים של סאטמאר), התקרב לברסלב של פעם בארה”ב, ואח”כ מצא את דרכו אל ה”שוהל” במאה שערים. הוא מעולם לא בא עם מטען של רגשי נחיתות כמו ברלנד מחיפה, ולא היה צריך אף פעם אישורים מה”ירושלמיים” בשול… הוא היה בעל אישיות עצמאית ואופי חזק ותקיף משל עצמו, והספרדים הגיעו אליו בשלב מאוחר יותר בהמשך, ולא בשלב התחלתי כמו אצל ברלנד.

שיק צמח כמנהיג בברסלב באמריקה החרדית והחסידית, שם הרבה למסור שיעורים למקורבים חדשים שהיו חסידיים אמריקאיים, וכן להדפיס ולהפיץ את ספרי ברסלב ואת ה”קונטרסים” המפורסמים שלו. לכן, כאשר שיק נזרק בשעתו מה”שול” במאה שערים בגלל מה שהם ראו כ”מהפכנות” יתר ופריצת הקו הישן,  שיק כעס עליהם ונלחם איתם בכל הכח, עד יומו האחרון… ולא נכתוב כאן מה הוא תקף ומה הוא אמר על חלק ממתנגדיו.

לכן בעוד ברלנד הבעל צ’ובה המשיך להתחנף ולהידבק כמו מסטיק לשול של מאה שערים, הרי ששיק הקים את חצרו בצורה עצמאית טוטאלית ולא רצה כל קשר עם חסידי ברסלב אנשי ירושלים, גם באומן הוא מעולם לא הגיע להתפלל ב”קלויז” כמו ברלנד, אלא תמיד היה לו מניין נפרד ועצמאי משלו.

עכשיו איך כל זה מתחבר בעניין אנשי ה’שוהל’ הירושלמים שסגרו את הבית כנסת כי לא הצליחו להרחיק את ברלנד ואת אנשיו בצו בית משפט.

ברסלב זה עבודת השם טהורה, לכן רואים אלפים ורבבות מכל עם ישראל שבאים לאומן להגיד תיקון הכללי ולשוב בתשובה, השול במאה שערים מאז ומעולם היה מקום פתוח לכל מבקש אמונה ולכל מי שרצה להתקרב לאורו של מוהר”ן מברסלב זי”ע.

בשלושת העשורים האחרונים למרבה הצער הציבור החרדי השתנה רבות, וכן האווירה של ברסלב הישנה והמקבלת של פעם גם השתנתה ב”שוהל”, השול נהיה יותר קנאי ויותר אשכנזי, חלק מאותם הנקראים ברסלב התרחקו מהאמת ומהענווה של פעם, אולי הרגישו שיש יותר מידי בעלי תשובה וקיבלו כל מיני כוויות וכל מיני אי נעימויות, זה לא קל לירושלמים חרדים מלידה להכיל בעלי תשובה ובני עדות המזרח בתוך הבית פנימה, לא תמיד הבעלי תשובה והספרדים מתנהגים בצורה נעימה ומכובדת, והרבה יסוריים גרמו כל מיני טיפוסים ותמהונים למיניהם שהגיעו לשוהל במשך השנים, אבל מצד שני הם אנשי השוהל הרי צריכים לייצג את הענווה והצידקות עבור כל אותם אומללים ומסכנים שבאים לחזור בתשובה, וברגע שהם מתחילים עם גזענות הרי הם מועלים בכל מה שהם מייצגים ואמורים לייצג בתור אנשי ירושלים…