מרחיקים כל כך עד שזה מגיע לרציחה ממש, מאמינים כי הם חושבים נכון ועושים נכון, ועומד מחנך וזועק כי במעשה שנעשה הגיע מצב שכל אחד יקח חרב בידו ויהרוג איש באחיו מפני שמרדו במנהיג הדור, משווים זאת למשה רבינו כאילו שכאן נעשה מה שעשה קרח בשעתו
אז קודם ולפני הכל יש להעמיד את אותם טועים ומטעים על מקומם. לצערנו הגדול מאז הגלות אין מנהיג לישראל, לא קם מי שיכולנו להצביע עליו כי הוא מנהיגם של כל ישראל, גם כאשר קמו מנהיגים גדולים והיו כאלו הם לא הצליחו לאחד את הכלל כולו, אפילו הבעל שם טוב לא הצליח הוא הנהיג את החסידים וממנו זה התפצל לכל כך הרבה, וכאשר הולכים חזרה לכל אורך ההיסטוריה נמצא כי מנהיג כמשה רבינו היו בודדים אחריו, אבל במשך שנות הגלות לא היה מנהיג לישראל ובודאי שלא מנהיג על הכלל כולו, ואדרבה אם מישהו יכול להצביע על מנהיג שהנהיג את הכלל כולו אשכנזים וספרדים חסידים ומתנגדים ועוד קבוצות כאלו ואחרים אין דבר כזה ולא היה. בימינו יש מנהיגים לכל קבוצה, כאשר הרבי מגור למשל הוא מנהיגם של חסידי גור, והרבי מבעלזא מנהיגם של בעלזא, אבל לומר על מי שהוא מנהיג את הכלל כולו אין דבר כזה, מפני שאם היה לא היו צריכים ‘מועצת’ של גדולי תורה
אין דבר כזה לקבל מרות ממי שאינך רוצה, אי אפשר בימינו לכפות אף אחד לקבל מרות ממי שהוא לא רוצה, וזה כולל את חסידי גור שעליהם לקלוט ולהבין כי מרות כזו חייב לקבל רק מי שמקבל על עצמו את מרותו של האדמו”ר כמו כל אחד אחר שמקבל על עצמו את מרות רבו, ולכן כאשר עוסקים במה שקורה בימינו, זכותו של כל חסיד או אפילו ליטאי להחליט כי הוא מעביר את המרות לרב אחר. כל אחד חייב שיהיה לו רב, אבל אף אחד אינו יכול להכריח מי יהיה הרב שלו, ולכן הדיבורים כאילו על מרידה, הם הרבה יותר מדברי הבל, במיוחד במצב שנוצר
המושג של ‘מרידה’ היא מרחיקה מפני שלא היה דבר כזה בגור, מי שמכיר את ההיסטוריה שלה יודע כי זה שנים הכתימו כל כך הרבה בכתם של קשר עם הראש ישיבה, הרבה זרקו מן המוסדות רבים מאוד מצאו את מקומם במקומות אחרים, ועתה כשהראש שיבה פתח ישיבה הם העדיפו אותו, הם המתינו לזה הרבה שנים.
הראש ישיבה בעצמו גם הוא לא מרד באף אחד, לאחר שרדפו אותו כל כך הרבה שנים, הפלא הגדול היה שהוא משך את השנים וישב בגור, כל אחד אחר במצבו כבר לפני שנים היה מקים לעצמו ישיבה משלו, אילצו אותו לעשות כך ודוקא אלו זועקים עתה כי זו ‘מרידה’
קרח ביקש שררה, ר’ שאול אלתר לא רוצה שררה כלשהי, מתחננים אליו שיכריז על עצמו כרבי והוא לא רוצה, הוא רוצה רק לשבת וללמוד, הוא מקים ישיבה על מנת שיהיה לבחורים היכן ללמוד, הוא מוותר על כל תואר, הוא מבקש את הנפש להצילם על מנת שימשיכו בדרכי התורה והחסידות. כאשר ניצבים בפני ציבור ומטעים אותם מדמים זאת לתקופת משה רבינו משקרים ומסלפים. המושגים של אתפשטותה של משה הם לקבלי המרות בלבד וזה בכל מקום, וכאשר נלמד נבין כי יש הבדל ענק ממשה רבינו האמיתי למי שרוצים שיכירו בהם ככאלה ואינם. משה רבינו היה מנהיג הכלל כולו של כל 12 השבטים שזה כלל את כולם בלי יוצא מן הכלל, ואילו מנהיגי זמנינו הם מנהיגי קהילות מסויימות בלבד ואינם מנהיגי הכלל
אין לזלזל לרגע חלילה בכוחו של רבי בזמנינו, אבל חייבים לשמור על פרופורציה וברור שאסור לעשות ממנו יותר ממה שמותר, להפוך אותו להקב”ה כפי שניסה מי ממחנכי גור היה טעות חינוכית, וגם משה רבינו אינו לכלל, מפני שאינו מנהיג הכלל, ולא שיש מישהו אחר, אין אף אחד כזה, מקוים שכאשר המשיח יבא יקבלו אותו הכלל כולו ואז יהיה לנו ממשיך אמיתי
חיים שאולזון
