כב’ חברי ואהובי מנוער אלופי ומיודעי.
הר”ר הי”ו
מטובי לבלרי וכתבי ביטאון קשר איתן,
החונה כעת בקרית מלך רב בעיר התורה והחסידות בני ברק.
שים שלום טובה וברכה,
הנה זה זמן ועידן חשבתי לשוחח אתך, אך כנראה מטורח הימים וצוק העתים תרתי משמע, אין עתך בידך, ודחית אותי בכל פעם, לכן החלטתי שבמסגרת האיגרת ברכה אשר אני שולח לך מדי ראש השנה, אאריך הפעם בנושא הקרוב אל ליבי ומעיק לי מאד.
כאיש אשר היה תמיד מקורב למרן אדמו”ר שליט”א כל השנים, כאחד שלמד אתך בישיבה, אבל עם מחשבות זרות בלב כמו שאומרים (שמאלני), תמיד ייחלתי להצלחת מרן שליט”א,
היה לי קשר איתן בסתר עם צוות משרד הישיבה (המוסדות, כמו שזה נקרא היום), אשר היו בקשר טלפוני תמידי עם מרן שליט”א מידי יום ביומו, וגם אנוכי הבאתי למשה כמה וכמה הו”ק חדשים לבקרים לטובת בית מרן אדמו”ר שליט”א אשר המצב היה שם בכי רע.
לכן מאד חורה לי הדבר איך אנחנו כחסידים נאמנים, מרשים לעצמנו לעשות חוכא ואיטלולא ממרן אדמו”ר שליט”א, כאשר אנו הפכנו ממרכז עולמי למחסן גרוטאות עלוב, כל מי שיותר ירד לחייו של מרן אדמו”ר שליט”א מקבל פרס יותר גדול, ואביא לך כמה דוגמאות אשר בגינן אין לי כוח וחשק לעלות על המטוס ולהגיע לויזניץ יותר.
לדוגמא עומד לו מאחורי מרן שליט”א ללא שום חוצפה הערשיל הכהן כץ, אשר אני בעצמי הייתי עד לישיבות שהוא ערך עם הבחורים בשעתו, ופיקד על עשרות אם לא אלפים מעשי טרור וונדליזם כנגד מרן אדמו”ר שליט”א והחסידים הנאמנים, (וישנם שמועות שהוא עומד עדיין במרדו בסתר) וכאילו הכל עורבא פרח, הכל שכחו מעברו, והוא עומד לו ללא שום חוצפה מאחורי כסא המלכות, במקום שיעמוד כעני בפתח לבקש רחמים על עצמו,
עובר לזליג וזלמן קורניצר, אשר חרפו מערכות אלוקים, בגלוי ובסתר, ולא ניזל כרוכלא לתאר את מעשי הזוועה הידועים ואת אשר אינם ידועים, וכאילו הייתי פורטם, והם ברוב חוצפתם ללא שום בושה, עומדים בעזות מצח על הבימה ועל השולחן ותוחבים אפם לכל דבר שבקדושה, במקום שיהיה מאן דהוא שיעמיד אותם על מקומם הנכון, בשורה האחרונה בכניסה האחורית לבית הכסא,
ונמשיך לפייביש מילר אשר מי כמונו יודע אהבתו הגדולה למרן אדמו”ר שליט”א כל השנים, והאיך שהוא יחד הערשיל ובעידודם של מנחם ארנסטר וזוגתו, עשו הכל ע”מ לקעקע את מרן אדמו”ר שליט”א מכל וכל, ואילו כעת הוא בגאותו אשר אינה יודעת גבול ומעצור מנהל האיגוד ומנסה להידחק להיות בין הגבאים, ללא שום מצמוץ וחרטה על העבר,
האם חשבת פעם שהאנשים הללו היו צריכים לעלות על הבימה לפני תקיעת שופר, ולפשוט המנעלים ולבקש מחילה בפני קהל ורבים ממרן אדמו”ר שליט”א?! ולאחמ”כ אולי יחוס עליהם מרן אדמו”ר שליט”א, ואולי ירחם עליהם ויתן להם רשות להיכנס לתפילה אחת בראש השנה.
אך איך אומרים אצלנו בויזניץ אין יותר קבוע מזמני, בתחילה מכרו לנו שחייבים להשתמש עם האנשים הנלוזים הללו אך ורק בשנה הראשונה, ולכן במר לבנו כבר השלמנו עם המחוצפים הללו העומדים מולנו בכל עת לדאבוננו, התרגלנו שכל מי שרדף יותר את מרן שליט”א הוא יותר מכובד.
אך ביותר חרה לי והוציא הדבר משלוותי, כאשר לאחרונה נפלטו מחצרו של האדמו”ר הרמ”מ אינשי דלא מעלי אשר עד לא לפניי זמן קצר לעגו לכל דבר שבקדושה, והנה כעת הכל כעורבא פרח, הכל ששים ושמחים בבואם, נהפכנו למחסן גרוטאות (זבל) שלהם, או כמו שמסתובבת אצלנו באמריקע, בדיחה אכזרית על מרן שליט”א, שבמקום אשר יירש את חצר מונסי- ויזניץ, הוא יורש את חצרו של אחיו האדמו”ר הרמ”מ. ועוד איזה ירושה…
האמן לי, לו היה הדבר אצל חסידות אחרת גם אני הייתי צוחק מהבדיחה, אך הכאב הגדול שמדובר הוא אצלנו.
הנה כל מי נפלט משם זכה ליום זה מכובד בלעדי, פורסים לפניו שטיח אדום, ומכניסים אותו תיכף על אתר לפני ולפנים יחד עם משפחתו, וזוכים לפריבילגיה מיוחדת במינה, כאילו קבלנו חסידים מגן עדן התחתון ממש, כאשר ההיפך הוא הנכון.
האנשים הללו הנם מורדים בסתר ובגלוי כמרן שליט”א, רק מחמת סיבות אישיות וצדדיות כל אחד לפום דרגא דילי’ה, לפתע נהפך לחסיד וותיק, כזה אשר מגיע לו מקום במזרח, להושיבו על הבימה.
אמנם נצטווינו על אהבת ישראל, אבל שבו, שבו, ישבו נא אותם מורדים בקצה השולחן עטופי שחורים ויעשו תשובה וכפרה כמה שנים, או אז יקרבו אותם כל אחד לפי כבודו, אבל לא לקפוץ כעוורים באפילה,
רגע, על מה השמחה הגדולה, על זה שזכינו שאסקל מאלעד אתנו, החסר משוגעים אנחנו, החסר מופקרים ולומדי מכללות מעורבות אנו, בקושי יכולים אנו להתמודד עם השקצים ועם הנוער הנושר שלנו, והוספנו כבר עוד כמה ק”ג? על מה השמחה הגדולה?!
על חיימקה רוט או על חיימקה וולצר אשר הצד השווה שבהם ששניהים יחד עם אבותיהם ואבות אבותיהם מררו למרן שליט”א את חייו, וכעת בצר להם כאשר כלתה עליהם הרעה באו בחבילה לחיקנו?!
על מה בדיוק השמחה הגדולה?! על כך שאנו נזכה להתפלל תחת קורת גג אחת עם פנחס ניימאן ובניו?! כמדומה לי שאין איש בבית המדרש הגדול המסוגל להסתכל בפניו, תקצר היריעה מלתאר את מעלליו של הברנש הזה, וע”כ אנו שמחים עוד?! ממש גועל נפש.
או שמא השמחה הגדולה לצאצאי הזולדנים אשר חטפנו מכוח זרועות אביהם מכות נאמנות?! אולי ע”כ השמחה הגדולה הפורצת כל גבולות?!,
לא, את שמחה הנדלר ואת משה דוד יסתירו בכוח כי מתביישים אנו בהם, ואילו את פנחס ניימאן ירננו בקול!
לחבורת שוטים נחשבנו למשמע קולות השמחה המגוחכים, לו היה כוח בידי הייתי לוקח מכל גדול וחזק ודופק מעל ראשי האנשים הללו עליהם על ביתם ועל זרעם, ומחזיר להם באפס מה על כל העבר,
התביישתי בעצמי מהשמועה ששמעתי שהולכים לתת לכל הברנשים הללו מקום מכובד בתפלה, ועוד חינם ללא כסף, וגם בטישים הם יעמדו עוד לפניי המקהלה,
זה שהם יעמדו בנפרד זה מעשה מבורך כי אני מאמין שאין חסיד שרוצה או מסוגל לעמוד על ידם,
אבל היו צריך להעמיד אותם בשולי בית המדרש כמו מצורעים.
שח לי ידיד חשוב למרן שליט”א אשר תמיד כאשר היה כסף באמתחותיו, היה תורם למרן שליט”א, גם כאשר הערשיל ופייביש היו מתקשרים אליו ומזהירים אותו לבל יתרום אפ’ שווה פרוטה למרן שליט”א,
ואילו כעת כאשר נהפך עליו הגלגל אין מרן זוכר אותו בכלל, וכעת כאשר שמע שחבילות אנשים אשר ירדו לחייו של מרן שליט”א זוכים לעדנה, התבטא בפני שככה”נ זהו התשלום לכפויות טובה, וכי הוא מקנא באדמו”ר הרמ”מ שהוא נפטר מכל חבורת המצורעים הללו, ורחמנות גדולה על מרן אדמו”ר שליט”א ובניו שזכו לכל כל זאת, כה הפטיר לי בעיניים דומעות.
השנה מחמת כל זאת נשאר אני במוסי, וכפי הנראה כעת אתפלל עם האדמו”ר החדש של ויזניץ, שם בוודאי לא אזכה לראות את פרצופם המכוער של הברנשים הללו, אין לי כוח לסבל הזה, כבר עברתי את הגיל בו הייתי מסוגל לראות זאת. למרות שקיוויתי כן לעלות ארצה, אך פשוט איננו מסגול לכך.
מקווה אני שלאחר ראש השנה תהיה בשבילי איש בשורות, ותבשר לי שאחד מן המחנה לקח פיקוד על כל הנ”ל וכל הברנשים קבלו מנה אחת אפיים והיה זה שכרי.
בסיום אאחל לך ולכל ב”ב שנה טובה ומברוכת, שנת אורה ודיצה, שנה שתבשר לי בשורות טובות, שנה שתזכה לעשות שידוכים טובים מתוך הרחבה ובנקל.
כה דברי אהובך בכל לב ובכל מאד.
כוח”ט
מרדכי
החונה כעת במונסי יצ”ו
