איך מודדים אדם בימינו, לפי מה שכותבים עליו וכיצד מכנים אותו. במשך של עשרות שנים למדתי, כי גדולים אמיתיים מכנים בכינוים הכי קשים, וזה לא רק אצל חסידים, אצל הליטאים המצב גרוע פי כמה, תעברו על רשימת הגדולים הליטאים בכל מחנה אצל השונאים והמחבלים, וב”ה כל אחד זכה למנות גדולות של תוארים מן הסוג של עמלק, זקן ממרא, אותו האיש, ועוד כינויים כאלו. כך גם אצל מי שאינם גדולים אך דבריהם אמת למדנו כי ככל שמכנים אותם בכינויי גנאי כך ניכרים דבריהם אמת
אם היה מי שחשב שאחר שהרב שטיינמן יילך לעולמו הוא יהפוך להיות ‘קטן’ לא עוד יכנוהו בתוארים קשים, אז הנה זכינו, הסאטמארים עושים את מלאכתם נאמנה, זועקים כי הנה הגדול האמיתי המנהיג שלא היה בדומה לו בדורות האחרונים בעולם הליטאי, ומכנים אותו בתואר של ‘עמלק’ למען יידעו כולם כי הוא האיש שהחזיר את הכבוד והעטרה לרחוב הליטאי, כל כוחם בימינו נובע מאחד ויחיד ושמו מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן, הוא ורק הוא החזיר את הכח לרחוב הליטאי שאבד בתקופת הרב שך, נפל חזק, ומאז תפס הרב שטיינמן את ההנהגה ‘דגל התורה’ הכפילה כוחה בכל מקום ובכל תחום
למי יש להודות על כך? הרבה מאוד לקנאים לסיקריקים ולסאטמאר כל מי שרדפו אותו בחייו, בזכותם הוא הפך למנהיג אמת. אם היה עושה כל מה שעשה וזה היה עובר בלי מלחמה שכזו, הוא לא היה משיג את החצי והרבע ממה שהשיג, אך ורק בזכות המלחמה בו מבית ומחוץ הוא הגיע לאן שהוא הגיע, ועל הברכה יבואו מקלליו המחבלים הקנאים הסיקריקים, העדה’ניקים והסאטמארים, על הטובה הגדולה שעשו לו
חיים שאולזון
