הם מתנצלים וטוענים כי מאחר והוא הביא כסף מהעיריה אז היו צריכים לתת לו לדבר. אבל השאלה שנותרת פתוחה מה בא קודם ערכים או כסף. מדובר כאן במפלגה שקראה מלחמה על קדשי ישראל, הם אינם נאבקים נגד אדם מסויים או מפלגה מסויימת הם נלחמים בכל נושא וענין דתי, אם התנאי היה כסף ושיתנו לו לדבר או שלא יתן כסף, אז מוותרים על הכסף ומוכיחים כי אנו אנשי עקרונות לא מוותרים על תורתנו הקדושה תמורת כסף
משה ליאון הוא נציגו של ליברמן, הוא האיש שליברמן דחף לראשות העיריה כמה פעמים, ובעזרת מי שמכרו את עצמם לשטן גפני ודרעי הוא נבחר, אלו חגגו אז יחד עם אביגדור ליברמן שהאיש שלו נבחר. היו אלו דרעי וגפני שרצו מרב אחד למשנהו בירושלים ואמרו כי אם ליאון יבחר, אז ליברמן ילחם למען החרדים, אז הוא היה שר הבטחון וחשוב היה שיוציא מידו חוק גיוס כפי שטוב לחרדים. ומה קרה בסופו של דבר, ליברמן הוא זה שנלחם בכל קדשי ישראל לא רק בחוק הגיוס, ובלי שמץ של בושה דרעי וגפני מכבדים אותו במופע שכזה
אסור היה לעשות זאת מהרבה בחינות ובעיקר חינוכית, כאשר הצעירים רואים כי אפשר להיות חבר במפלגה אנטי דתית ועוד לקבל כבוד כזה אצל הגדולים הליטאים, מדוע שהם בכלל יחשבו ללכת בדרך הישרה. משתלם להילחם בקדשי ישראל, במצבים כאלו מקבלים הרבה יותר כבוד
אסור היה לכבד אותו. הבעיה היא שדרעי וגפני אין להם עוד את הכח לשיקול דעת בדברים כאלו. רואים מה קרה בירושלים הם לחמו למען אביגדור ליברמן מתוך ‘שיקול דעת’ כפי שטענו בפני הרבנים שככה נציל את כלל ישראל. ומה קרה בסופו של דבר, הם אלו שהביאו עלינו את החורבן הגדול אין ממשלה והחרדים מואשמים כאילו שזה בגללם
חיים שאולזון