מאת ליטוואק
למדתי אז באור ישראל. בפורים הלכנו כנהוג לאסוף כסף לת”ת. אנחנו קיבלנו את הכתובות של אזור גוש 80. אחת הכתובות היה ר’ שאול אלתר.
הגענו לבית ברח’ אלקנה. ר’ שאול ישב בחברת כמה תלמידים, בחורים ואברכים, והם שוחחו בד”ת. לפניו על השולחן הייתה שקית עם מטבעות של שקלים וחצאי שקלים.
אמרנו לו שאנחנו מאור ישראל ובאנו לאסוף כסף לת”ת, והוא הושיט את ידו לשקית, כשבכוונתנו לפוטרנו בכמה שקלים.
רציתי להציל את המצב. תוכ”ד נזכרתי שבשיעור פתיחה בתחילת זמן חורף, ראש הישיבה שלנו ר’ יגאל רוזן דיבר עך כך שלפנינו זמן חורף ארוך של שנה מעוברת, וסיפר שבכינוס בו השתתף יום קודם יחד עם ר’ שאול אלתר (כמדומה היה זה בכינוס של דרשו), הביא ר’ שאול את דברי הגמ’ בסנהדרין שאין מושיבין כהן גדול בעיבור השנה משום צינה – כי הכ”ג אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי. ועל כך אמר ר’ שאול בצחות שאין להושיב גם ראש ישיבה בעיבור שנה, כי תהיה לו נגיעה דווקא לעבר את השנה, כי לזמן חורף ארוך יש גישמאק מיוחד.
תיכף אמרתי לר’ שאול שר’ יגאל אמר משמו בשיעור פתיחת הזמן את הווארט הזה. הוא נהנה ועל פניו עלה חיוך רחב ואמר לי “נו, רציתי לתת לכם שקלים אבל אני רואה שאתה זוכר אז מגיע לכם יותר”, והוציא מכיסו שטר של 20 דולר והביא לי, ואז הוסיף ואמר בחיוך ש”העוילם אומר שלליטוואקעס יש תוירה ולחסידים יש כסף, ממילא מתאים שהחסידים יתנו לליטוואקעס כסף שיוכלו ללמוד תוירה”.
הכתובת הבאה הייתה של ליצמן ברח’ אבן האזל. הגענו. הוא היה בביתו לבד, ישוב על כיסא נדנדה ומתנדנד. הוא קיבל את פנינו בקרירות מקפיאה. אמרנו לו שאנחנו מאור ישראל ורשום לנו שבשנה שעברה הוא נתן 60 ש”ח. הוא השיב בסרקזם הדלוח האופייני שלו “אם שנה שעברה נתתי 60 אז השנה אני צריך לתת 50”. לא ממש הבנו את הלוגיקה ואמרתי לו “להיפך, הרי נפסק כדעת בית הלל ש”מוסיף והולך” אז צריך לתת 70″. הוא לא זרם ואז החלטתי לעצבן אותו גם בעצם אזכור שמו של ר’ שאול וגם בהלצה שאמר. “אנחנו מגיעים עכשיו מביתו של הראשישבה ר’ שאול אלתר”, אמרתי לו, “והוא אמר לנו שהעוילם אומר שלליטוואקעס יש תוירה ולחסידים יש כסף – ולכן מתאים שהחסידים ייתנו לליטוואקעס כסף בשביל שיוכלו ללמוד תורה”.
לשמע הדברים הוא עיווה את פניו ואמר לי, “לא יודע אם לליטוואקעס יש תוירה – אבל לחסידים אין כסף”.
הוא זרק לכיווני שטר של 50 ש”ח, הסתכל לכיוון הדלת, הסב את פניו מאיתנו ושב להתנדנד בכסא הנדנדה.
