כאשר עושים עתה כמה צעדים לאחור האם טוב פיזור הכנסת לחרדים או שעדיף היה אחרת. שמענו את משה גפני מתבכיין וצועק כי זו בושה, הוא בודאי חושש לכסאו, כי אחרת קשה להבין מדוע כל כך רע לו. אם היו עושים עיסקה עם ליברמן הוא זה שהיה צריך לוותר על כסאו למען איש של ליברמן שביקש להזיז את החרדים ממרכזי השליטה
נתאר לעצמנו כי החרדים היו עושים קואליציה עם לפיד, האם היה טוב לחרדים? בהחלט שלא. גם אם גנץ היה מדבר גבוהה וחוזר על הדף הריק שהחרדים ימלאו, לפיד לא יכול היה לאפשר תיקונים בנושאים דתיים, הוא חייב היה להראות איזשהו השיג על חשבון החרדים, מפני שאחרת הוא יפסיד חלק גדול ממצביעיו
בכל מצב, בממשלה צרה של הימין או בממשלה עם כחול לבן, החרדים היו משלמים מחיר כבד, ולמרות שהתחזקו בכנסת הם ייצאו מוכים ומושפלים בקואליציה, ישיגו הכי פחות. טוב שיש בחירות, אני לא חושש ממספר המנדטים, הנסיון שלנו הוכיח כי אין כל ערך למספר הגדול, במספרים קטנים הצלחנו הרבה יותר השגנו מה שלא השגנו עם הרבה יותר מנדטים. לא המספר הוא החשוב אלא כוחנו בקואליציה. במשך של שנים היו החרדים הליברמן של שלשת הקדנציות האחרונות, הוא סוחט את כולם מאותו כח שהיה לחרדים שנים, ורק כאשר נשוב לכח הזה כשנהיה לשון המאזניים בלעדינו לא יוכלו לקיים ממשלה נוכל להזיז דברים. בכל מצב אחר הלואי שנשמור על הקיים
חיים שאולזון
