להתמודד ולא לזרוק

בעקבות הרעש הגדול שעשה סילוקם של 80 בחורים מן הישיבה החליט הרב יגאל רוזן ראש ישיבת אור ישראל להחזיר אותם פרט לחמשה אותם החליט לזרוק, הוא קיוה כך להרגיע ולא להיראות כמופרע כמי שמפקיר כל כך הרבה נשמות לרחוב, כשברור לו, כי בחורים שנזרקו בצורה שכזו, ישיבה כלשהי לא תקבל אותם ופירושם של דברים שחלק לפחות מן הבחורים האלו יסתובבו ברחובות וסופם מי ישורנו

כאן המקום לדון בענין הזקוק להתעמק בו במוסדות החינוך וכל מי שעוסק בעניינים אלו, האם במצב שנקלע אליו הרב רוזן ובכל מצב דומה בכל מקום שהוא, הדרך הוא לזרוק, או שהדרך הוא להתמודד עם מצבים קשים ולפתור אותם. לזרוק פירושו לעשות סוף לחייו של הבחור, העתיד שלו שרוף, ישיבה כלשהי כששומעים כי הבחור נזרק לא תקבל אותו, בחור כזה נשבר ורק בשל המצב הזה בסופו של דבר נושר, ומי שגרם לכך הוא מי שהחליט לזרוק אותו. ולכן הדרך האחרת והנכונה זו אשר מבטיחה גם חינוך וגם עתיד לכל נשמה יהודית זה להתמודד עם המצב של הבחור ולפתור אותו בדרכים חינוכיות ויש כאלו, ואם ראשי ישיבות מן הסוג של הרב רוזן אינם מכירים אותם נשלח אותם למומחים בענייני חינוך שילמדו אותם

חייב להיות ברור לכל ראש ישיבה וכל מי שנושא באחריות לישיבה כלשהי, כי ברגע שקיבלת בחור לישיבה אתה נושא באחריות לעתידו הרוחני, אין דבר כזה לזרוק בחור מבלי שקודם לא הבטיחו שיש לו לאן ללכת. זכותו של כל ראש ישיבה לא לקבל את מי שאינו רוצה או חושש שלא יוכל להבטיח את חינוכו, אבל ברגע שקיבלת אותו אין דרך חזרה, העול החינוכי והעתיד על ראשך

מי שחושב שלהיות ראש ישיבה ומחנך זה חיים קלים שלא יילך למקצוע הזה, מדובר בתפקיד שנושא עמו אחריות גדולה לעתידם של מאות ואלפי נשמות, כאן המקום להבטיח כי מן הבחורים יגדלו דורות של שומרי תורה ומצוות, מפני שכאן הוא הצומת של הבחור שמכריע לאן פניו. בידי אנשי החינוך הכח להכריע בטיפול נכון בבחור שיצמח ממנו מה שאפשר על פי כוחותיו ואין להשוות בין אחד לשני מפני שכל אחד נברא עם כוחות אחרים, ואשרי המחנך שיודע להבחין בין כוחותיו של כל בחור ולהדריכם בדרך הנכונה

שיטת הזריקות מן המוסדות הוכיחה את עצמה ככשלון אחד גדול, רוב הנזרקים עזבו את דרך התורה והמצווה והפכו להיות חילונים ואחרים התדרדרו עוד יותר ה”י, ולכן חייבים לחשוב מיליון פעם עד שמעיזים לעשות צעד כזה