אפשר להבין את רצונו של הנדיב לתרום כסף לבניית עוד קומות ולהתאים את הישיבה לקבוצות המחלוקת שלכל אחת תהיה ישיבה משלה ולא ייאלצו עוד להיות יחד. הוא מאמין כי בכך תיפסק המחלוקת, אבל הוא טועה בענק ככל הנראה אינו קולט מה מונח כאן
אעלה כאן דוגמא הזועקת לשמים דבר שאין בו כל הגיון פרט למחלוקת לשם מחלוקת. נשיא הישיבה הרב אליעזר כהנמן ניגש להתפלל מנחה בשל היארצייט של אמו שהיא חמותו של ראש ישיבת המחבלים ר’ שמואל מרקוביץ. לכאורה זה האינטרס של שניהם שיכבדו את כבודה של הרבנית כהנמן ע”ה, ובכל זאת הכו את הרב כהנמן וביקשו למנוע ממנו להתפלל מנחה בפני העמוד
קורה משהו עמוק במחלוקת הזו שאינה עוד המחלוקת שהיתה בתחילתה בין יורשים שלא מסתדרים, היא הפכה לאידיאולוגית, כזו שאין עוד כל דרך לשוב ממנה אף צד לא יתפשר מפני שזה כבר בלתי אפשרי. המחלוקת הזו שהחלה במחלוקת ירושה הפכה ל’אידיאית’ כל צד בנה אידיאולוגיה משלו וההשפעה שלה אינה רק על הישיבה אלא על העולם הליטאי כולו
ולכן, במקום שאותו נדיב יקר ישקיע כסף בבניית עוד קומות לישיבה, שישקיע קודם מאמצים איך מביאים שלום בין המחבלים והשונאים, אין לי ספק שלא יצליח מפני שזה לא שייך יותר. אולי רק כאשר יהיה לשני הצדדים הללו אוייב משותף כפי שעשה הרב שך בשעתו במחלוקת עם חב”ד הוא יצליח להביא פתרון גם לפונוביז’. כל עוד שמדובר במחבלים ושונאים אוטומטית תיווצר מחלוקת, אם לא באולם אז במקומות אחרים
חיים שאולזון
