שלום וברכה
אינני נוהג לכתוב הערות, אך שמעתי הבוקר שאתה מדבר על ראשי ישיבות שזורקים בחורים בלי לחשוב, אני רוצה לציין סיפור שקראתי על הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצ”ל מבאר יעקב.
היה בחור בישיבה שעשה מעשה שלא יעשה (לא כתוב מה) והמשגיח אמר לו שאינו יכול לישון בישיבה.
לא היה אז תחבורה סדירה כמו היום, והבחור לא היה לו איפה לישון.
ב2 בלילה הוא דפק אצל הגרמ”ש בדלת, הראש ישיבה שאל אותו למה אתה לא יושן? ענה לו הבחור עשיתי כך וכך והמשגיח זרק אותי ואין לי איפה לישון.
אמר לו הגרמ”ש בא נלך. איפה? באמצע הלילה? הוא לבש את המעיל והולך עם הבחור לבית המשגיח. ואמר לבחור תדפוק בדלת. המשגיח התעורר ושאל מי שם, אמר לו הגרמ”ש תמשיך לדפוק. עד שהמשגיח קם עם הפיזמה ופתח את הדלת, הוא השתומם לראות את הבחור עם הראש ישיבה.
הן נכנסו והראש ישיבה אמר למשגיח: זרקת אותו מהישיבה? אמר כן. למה? בגלל שעשה כך וכך, ואינו יכול להיות בישיבה. אמר לו הגרמ”ש, נכון. הוא לא יכול להיות בישיבה. אבל אין לו איפה לישון. אמר המשגיח, ומה אני יכול לעשות? ענה לו, אי אפשר לעשות כלום. הבחור לא יכול להיות בישיבה. המשגיח לא הבין, אמר לו הגרמ”ש, אבל תסביר לי איך אתה יכולת ללבוש פיג’מה וללכת לישון, כשאתה יודע שהבחור אין לו איפה לישון? אמר המשגיח, ומה אני יכול לעשות? אמר לו הגרמ”ש, נכון שאין מה לעשות, אבל איך אתה יכול לישון? סוף דבר, הבחור הבטיח שלא יעשה את זה עוד, ביקש סליחה וחזר לישיבה.
זו דרכה של תורה.
השאלה הזועקת: אבל איך אתה יכול לישון? זה אין לנו היום לצערנו.
בשורות טובות
