הם מתכוונים לזה ברצינות אין ספק בזה, ולכן יש להתייחס לדברים בצורה ודרך שתפקח את עיני מי שרוצים להועיל ובעצם מקלקלים יותר מאשר מועילים. אם מבקשים הם שלא יעלה על דל עיניהם או מחשבתם המילה ‘נדה’ למרות שמדובר במסכת חשובה מאוד מן התלמוד, שיבחרו מלכתחילה בגמרא אחרת, וגם אם אין ברירה, יש להתייחס אל הגמרא ביחס שוה ורגיל לא לעשות כל ענין ממילה זו או אחרת, החינוך היהודי במשך של אלפי שנים מאז קיומו של התלמוד ומאז לימודו לא ראינו כי גדולי ישראל במשך של אלפיים שנה ציוו שלא ללמוד מסכתות שעוסקות בעניינים שבשנים האחרונות החלו ל’עורר’ כל מיני מחשבות בחוגים מסויימים
קחו לדוגמא את חמשה חומשי תורה, מעולם בהיסטוריה היהודית לא היה מי שחלם שצריך לצנזר את החומש, אבל בימינו הגענו למצב שבכמה מקומות מדלגים לא לומדים עם הילדים את הקטעים בכלל, וישנם מי שהרחיקו הרבה יותר צינזרו את החומש. בסקווירא לדוגמא יש חומש מצונזר לילדים שם אין את פרשת יוסף עם אשת פוטיפר פרשת תמר ועוד כמה עניינים דומים, על מנת שהילדים לא ילמדו את זה וממילא לא יבקשו להבין מה קרה שם
כאשר מוחקים או מצנזרים גורמים שאלפים ואולי אף רבבות עוסקים בענין ומכשילים כל כך הרבה. אם תחיו נורמלי התורה מקובלת ונלמדת כמות שהיא בלי שינויים, וכאשר מגיעים לקטעים עדינים, כמו בכל הדורות, המחנכים המלמדים ידעו איך ללמד לילדים את הדברים והסבירו בצורה שילד יכול להבין, כך צריך להמשיך
לצנזר את החומש ואת התלמוד הוא מעשה חמור מאוד, ונשלם על עך כך מחיר יקר. להתמודד עם שאלות מן הסוג שמעיק עליהם, מתמודדים חינוכית שם תצליחו יותר
חיים שאולזון
