אני עומד לפני נושא מביך שקשה לגעת בו אבל כבר גם אי אפשר להתעלם ממנו. ובמילים פשוטות: מה קורה אצל הבחורים בישיבות?! לא אלמן ישראל וב”ה לא חסרו קופצים לעסקנויות הקדושות בעסקי ספירת היסוד, ובלעה”ר קמו בנו בלשים, חוקרים סוחטי ווידויים קאמענדאנטים מוסמכים ויועצים מומחים בהסמכת עצמם שנוכחותם בישיבות מזכירה לי דובים שחורים על גדות נחלי הסלמון.. אבל לא בהם באתי לעסוק, אלא שנדמה לי שהגיע זמני לחלוק במחשבות הטורדות אותי מזה עידן עידנים והם סביב תהליכי ההקצנה הבלתי פוסקים בנושא ההפרדה שבין המינים.
עובדת החיים היא שהצעירים דהיום גדלים באווירה שונה בתכלית מזו שגדלו בה אבות אבותיהם הכשרים באירופא. שם בין בקרב החסידים ובין בקרב יראי השם בהונגריה העלית היתה לנשים והנערות את נוכחותן הטבעית בחיי היום יום והצעיר ירא החטא נהג כפי שנהג מתוך הכרה ומשמעת עצמית, ואילו היום כבר לא סומכים עליהם אלא מגדלים אותם בחממות מתועשות בהן המין השני לא קיים פיזית כבמין בית-כלא לגברברים או לנערות, והשאלה המתבקשת היא האם המצב הזה בריא ומבטיח או שהוא יכול להיום גם בעייתי.
קטונתי מללמוד ולהקיף את הנושא לצדדיו, אבל מהמעט מהמעט הידוע לי בהחלט שישנם מאפיינים הן בישיבות עצמן והן בחיי המשפחה של הבוגרים והבוגרת המחייבים תשומת ולב ולימוד.. וכבר אמרו בימי חז”ל חברך קרייך חמרא אוכפא לגבך מוש.. ועד מתי יגידו עלינו ברחוב שמחננו מלא בקראנקע-זכרים ונתעלם, שהרי די לנו באם יש קמצוץ של אמת בדברים שנמרוט באימה את שערות ראשנו..
ואולי ושמא הגיע הזמן לחשוב גם במה שלא יעלה על הדעת? דהיינו לסגת מעט ולא ליצדק הרבה (כלשון תוכחתו של ר”ת לאחיו הרשב”ם) יותר מקדמוננו, מי יודע..
יהודי פשוט
