בנושא הזה קשה מאוד לשאול את כולם אותה שאלה למרות ש’מועצת גדולי התורה’ דאז החליטה כי כולם חייבים ברוטציה, לאחר שני קדנציות יש להחליף את החכי”ם. הענין הוא שעל רקע זה פרצה מלחמת עולם בין הגדולים, הליטאים הכריזו כי הם מורדים, וגם ר’ מנחם פרוש הצטרף אז למורדים כי לא רצה לפנות את מקומו, אבל בגור נאלצו לקיים ונראה היה כי מאז כל נציג גור יישב לא יותר משמנה שנים. אבל זה היה עד להופעתו של יענקל ליצמן ברשימה, הוא מצא דרך איך לעקוף את ה’לב שמחה’ זצוק”ל דרכו של רבו הנוכחי שהתיר לו להמשיך ולשבת במקום שלכאורה על פי ה’לב שמחה’ אסור
אני עוסק בנושא בעקבות המתקפה הקשה השבוע של ר’ מאיר פרוש על ליצמן והתנהגותו. כל מה שהוא טען ובעיקר על הגישה הבלתי חברית ועל הגישה כאילו שמדובר בעסק פרטי שלו אלו היו טענות ה’לב שמחה’ מדוע חייבים ברוטציה, הוא טען אז בישיבת ‘מועצת גדולי התורה’ כי הכנסת אינו עסק פרטי של אף אחד ולאחר שמנה שנים שיחליפו באחר
כאן צריך גם לזכור את הסיבה מדוע ה’לב שמחה’ העלה את הנושא. כאשר נודע לו על ה’יחודיים’ – היה לי אז חלק גדול בגילוי הזה, ה’לב שמחה’ ידע את זה ממני – הוא זעם על שלורנץ ופרוש התחלקו בכסף שלטענת ה’לב שמחה’ היה מיועד לכלל הציבור והיו חייבים לחלק לכולם. טענת לורנץ היתה כי הוא עסוק בענייני ציבור ולכן אין לו זמן לגייס כסף למוסדות שלו לכן מגיע לו כסף בשביל להשלים את מה שאינו יכול לעשות בגלל ישיבתו בכנסת. פרוש טען כי הוא מביא הרבה כסף מנסיעותיו לחוץ לארץ, הוא היה נוסע לגייס כסף ל’המודיע’ ול’חינוך העצמאי’ ועוד מוסודת אגודאיים כלליים, לכן מגיע לו יותר מאחרים. הרבי הל’ב שמחה’ אמר להם כי מוחל טובות, מי שהישיבה בכנסת מפריעה לו לעבודתו שיפנה את מקומו בכנסת ויעסוק במוסדותיו
קיוינו שנציגי גור יקיימו את הוראת ה’לב שמחה’ שעל זה הוא לחם והסתכסך עם הרב שך. מי שילמד על מה פרצה אז המחלוקת הקשה ביניהם היה זה על ‘היחודיים’ ו’הרוטציה’, וטוב תעשה גור אם תחליף את ליצמן. היא תרוויח כמה דברים. ראשית, זה יחזיר את הכבוד לגור, ושנית, וזה העיקר את האוירה הטובה בין החכי”ם בכנסת ויוכלו להגיע להסכמות והבנות הרבה יותר מהר וטוב בלי מלחמות כאלו
חיים שאולזון
