הם כבר התפזרו חזרו לבתיהם, גם הראב”ד הרב משה שטרנבוך כבר הספיק לעלות על המטוס ולשוב לארץ ישראל, ועתה מה שנותר הוא ללקק את הפצעים של מלחמה שהיתה לכאורה מיותרת, אבל נוצרה ממצב חדש ביהדות החרדית, שכאשר זה אומר יום חייב השני לומר לילה
איני מאמין ולא מקבל לרגע כי היה כאן מאבק אידיאולוגי, בהחלט לא, מפני שיכלו כאן להתגבר על הפער שבין עיסוק ברעיון הציוני או פעילות מעשית נגד הציונות, המאבק היה פוליטי להוכיח מי יכול ומסוגל מי שולט בציבור ומי בקושי מצליח להביא רק חלק ממה שהביא האח הקטן יותר
בסופו של דבר האח הצעיר הצליח להביא יותר ומבוגרים, האח הגדול הביא ציבור מכובד אבל התבזה כשהביא כל כך הרבה ילדים למלאות את האיצטדיון וגם ככה לא היה מלא, אבל אי אפשר כלל לזלזל בחמש עשרה אלף איש שהביא כמובן יחד עם הילדים
השאלה שהכל שואלים עתה, האם עברנו את זה וחוזרים למסלול או שהסיפור הזה עוד יעלה לציבור הסאטמארי במחיר של יריבות ושנאה ואף נקמות גדולות וקטנות, של מי שהגיעו ולא הגיעו, אלו יכו במי שהגיעו ואלו יכו במי שלא הגיעו
בשעת כתיבת שורות אלו הציבור הסאטמארי עדיין לא נרגע ולא נראה שירגע כל כך מהר הנושא הזה עוד יעסיק אותנו תקופה, כשמסכמים האם זה היה כדאי השאלה למי, לאידיאה הסאטמארית הסיפור הזה היה רע מפני שזה היכה במציאותם יותר מאשר בציונות
