הנושא עלה השבוע בעקבות מכתבו של האדמו”ר מויזניץ לונדון שכתב כי היה תקופה חולה והיה לו הרבה זמן לחשוב, והגיע למסקנה כי ברוב התחומים יש ב”ה עליה, אבל בנושא הזה של שנאה פנימית בציבור החרדי יש ירידה גדולה והיא קשה מנשוא. הוא פירט כל מיני דברים, ובשורות אלו אנסה לגעת בעיקר במחלה הממארת של הציבור החרדי שלא נראה לו פתרון בתקופה הקרובה אם נמשיך במסגרת הקיימת. קרה אסון גדול לציבור החרדי דוקא לאחר שברחו מאירופה כשהתחילו לחיות יחד, מצד אחד חשבנו כי זכינו לושבו בנים לגבולם, אבל מאידך כאן פרצה המחלוקת הכל כך קשה ולאו דוקא רק בארץ ישראל, בארצות הברית זה היה הרבה יותר קשה לפני שישים ושבעים שנה ויותר
אין צורך להאריך במחלוקות הקיימות בציבור החרדי שבעיקרו הוא על שלטון כח וכסף, מבקשים לשלוט על מספרים גדולים וזאת בשל האמונה שככל שיש לך יותר ‘חסידים’ תגלגל יותר, ובארץ ישראל הפוליטיקה מוסיפה כאן הרבה. מבקשים להתחרות מתוך אמונה שכל מי שיש לו פארענצ’עס עם יותר אנשים הוא גדול יותר. אם נעבור על מה שקרה בסאטמאר מאז תחילתה באמריקה, איזו מלחמה ניהל ר’ יואל בבן משפחתו מקלויזנבורג עד שהוא גירש אותו מוילימסבורג לנתניה שבארץ ישראל, על מה רבו ולמה, זה יתן לכם מעט מן ההבנה על מה רבים ומה רוצים. אותו דבר מה שקורה בכל כך הרבה קהילות, אין כמעט פינה אחת היכן שאין היום שנאות קשות, דבר שמחזק את הרוע הפנימי. וכפי שהאדמו”ר מויזניץ לונדון תיאר במכתבו, כי היום חרדים מאחלים אחד לשני את הכי גרוע שרק יש, וזה ניכר בשמחות ובזמנים אחרים. הוא לא חידש דבר, הוא רק התעורר עתה בדבר שצריכים היינו לפני עשרים שלשים ארבעים וחמישים שנה לעצור את ההתפתחות הזו, נתנו למצב הזה לגבור והיום אין פינה אחת שאפשר לומר כי שם אוהבים זה את זה אהבת נפש למרות שהם בקהילות אחרות. כן, חברים באותה קהילה יאהבו זה את זה ולאו דוקא מפני שהם אוהבים אלא מפני שהם פועלים מאותו אינטרס, אבל באשר לאחרים כאן כל כך הרבה דברים גורמים לשנאה ואיבה קשה ביותר, כזו שהורסת את העולם החרדי והיהודי
כאן צריך לזכור כי מה שקורה אצל החרדים לא קורה אצל אחרים ולא מפני שהם אנשים טובים יותר, אלא מפני ששם המסגרת שונה וגם האמונה שונה. את החרדי מחנכים מיומו הראשון כי האמת אצל הרבי שלו ובקהילתו ואילו האחרים קרובים אולי לאמת ואחרים חיים בטעות, החינוך מיסודו הוא הרסני, ומספיק לשמוע איך ילדים מדברים זה על האחר רק מפני שהאבא של החבר מתפלל בבית כנסת אחר והולך לרבי אחר. הצרה הזו היא פנים חרדית ורק אנו סובלים בכך באחוז כל כך קשה וגבוה, ומעולם לא מצאנו שגדולי ישראל יתכנסו ויזעקו על המצב הזה. על כל שטות מתכנסים, אבל בענין הכי קשה שבגינו חרב בית שני, לא נמצא מי שינסה לעשות כאן משהו. ועוד יותר כאשר יש מי שמדבר על כך משתיקים אותו מפני שזה פוגע בכל כך הרבה שאצלם אותו מצב
הבעל שם טוב לא התכוון לחסידות וקהילות מן הסוג של ימינו אין בזה מינימום של ספק. מי שישוב להיסטוריה של אז המבנה היה שונה, כל רבי היה רב בעירו בלבד, ועינו לא הייתה צרה אם חסיד נסע לשבת לרבי אחר, ההיפך, הוא היה מתעניין במה שראה שם. היום כאשר חסיד ביקר אצל רבי אחר, הרבי יבזה אותו לעין כל. היה זה חסיד שהיה אצל רבי שמחלק שום, וכאשר בשבת אחרי זה הוא שב לרבו, באמצע הטיש הרבי נתן לו שום כמחאה על כך שהלך לרבי שמחלק שום
טעות בסיסית הייתה בכך שהקהילות החסידיות איפשרו הקמת מוסדות חינוך לצעירים בנפרד כל אחד במוסדות של קהילתו. בזמני למדנו יחד מכל הקהילות באותו חיידר ונשארנו חברים וידידים עד היום הזה, מאז שנעשתה החלוקה וכל ילד לומד במוסדות של קהילת אביו החל החורבן הנורא של חרב איש ברעהו
מה שמדהים ומעניין, השנאה הפנימית אינה אידיאית, מפני שזו הייתה בכל השנים. מן היום שנולדתי אני חי אידיאות אחרות, ובחיידר למדנו מי שהוריהם היו בני אידיאות אחרות מנטורי קרתא ועד הליטאים הכי מודרניים. גם במשפחות מצאנו אחים ואחיות שהתחלקו לכל סוגי האידיאות. לדוגמא בבית משפחת אמי שתחי’ נמצא אח ממנהיגי נטורי קרתא, אח אחר מן הליטאים, אח אחר מהר’ אהרל’ך, אח אחר סלאנימער ואבי ז”ל שהיה סגן ראש עירית ירושלים מטעם אגודת ישראל וחיו בשלום ושלוה באחווה ורעות למרות שכל אחד חי אידיאה אחרת. מה שגרם לצרה הגדולה זו המחלוקת הפנים קהילתית. קחו את מה שקורה היום בקהילות ותזדעזעו, רבים על השתייכות קהילתית ולא על אידיאה, מוכנים לסלוח לבעלי עבירה הכי גרועים אם הם רק לא נמנים על קהילות אחרות, בכל הקהילות בלי יוצא מן הכלל כולל אצל הליטאים החורבן אינו אידיאי למרות שהיו מי שניסו להלביש אידיאה, אין זה אמת, המאבק הוא שלטוני והרבה כבוד מי יהיה ‘גדול’ מי יהיה אדמו”ר גדול יותר ועוד עניינים כאלו שגרמו והובילו למצב שהיום חרדים מאחלים לחרדים את הגרוע מכל, וכפי שכבר ציינתי בעבר שעלינו להודות להקב”ה שהוא לא מקבל את תפילות החרדים, מפני שאם היה שומע לחרדים,לא היה נשאר זכר מן החרדים, אין כמעט מי שאינו מאחל לשני את הכי גרוע שרק יכול להיות
האם יש למי עצה איך מתקנים את המצב הזה? שימו לב, לאחר מות אדמו”ר או ראש ישיבה או מנהיג ליטאי אלו מחלוקות פורצות, המצב הזה יהיה גם בעתיד, במיוחד לרבי שיש לו כמה בנים ה’ ישמור על העתיד של קהילתו. אדמו”ר שיש לו בן יחיד צריך להודות לה’ שלא נתן לו יותר ילדים
האם העצה היחידה שנותרה שיקבע כי אין עוד ירושות אצל אדמורי”ם בכלל, וכי כל חסידות לאחר מות האדמו”ר עורכת בחירות למי שיהיה האדמו”ר כמו שעושים אצל האלטע קארלינער, וזה יביא סוף למחלוקות האלו. על כל גדולי התורה להתכנס ולהחליט החלטה כי אין יותר ירושה וכי בני אדמורי”ם וראשי ישיבות לא יכולים לשבת על כסאותיהם. ומי מהם שרוצה להיות אדמו”ר בבקשה שיקים לעצמו קהילה משלו. אם נאפשר את המצב הנוכחי להימשך צפויים אנו לחורבן גדול
הזמן יכלה והדף לא יכלה בכמה שצריך להרחיב בנושא, אבל אסתפק הפעם בשורות שכתבתי ואי”ה אשתדל להרחיב בנושא בהזדמנות אחרת, ואולי אף בקונטרס מיוחד שיעסוק רק בנושא הזה
חיים שאולזון
