השותפות עם הציונים הדתיים מי התיר זאת?

מי שילמד את ההיסטוריה החרדית ימצא איך שגדולי ישראל בתחילת קום המדינה חששו מהתמודדות של רשימה חרדית, הרצון להשיג קולות בדרך כלל בא על חשבון הבטחות שקשה לקיימם, ולעיתים מרחיקים עד כדי שמוחקים את הקווים המפרידים אידיאית בין חרדי לחילוני ובין חרדי למזרחניק, ההחלטה לאפשר את ריצת החרדים היה תוך הבטחה שיציבו שומרים שיעמדו על המשמר להבטיח כי לא חורגים מן הדרך הסלולה ובעיקר שלא פוזלים לכיוונים שהם היפך האידיאה ההשקפה והשיטה החרדית

מה שקרה במשך השנים, האידיאה נשחקה. ישבו באופוזיציה מתוך אמונה כי אין כל אפשרות שיהודי חרדי יקח חלק בקואליציה ובודאי שלא בממשלה, ומה קרה, המציאו צוויי דינים ועשו חילוק בין קואליציה לממשלה, טענו שקואליציה אינה ממשלה לא נושאים באחריות, ולכן התירו כניסה לקואליציה בלבד. מאוחר יותר היו מי שחמדו תפקידי שרים וסגני שרים, טענו כי השר נושא באחריות ולא הסגן, התירו סגנים, ככה עשו צעד אחר צעד עד שמחקו כליל את האידיאה החרדית. קחו איך שנראינו לפני שבעים שנה ויותר אידיאית, ואיך היום ותמצאו עולמות אחרים. לחמנו נגד אנשי המעשה, בעוד שהמזרחי טענו כי עדיף לקחת חלק בפועל בבנין המדינה וככה נבטיח את עצמנו, החרדים טענו כי זה אסור בתכלית האיסור מפני שאסור לשאת באחריות למעשי הממשלה אפילו לא בעקיפין, והיום אנו עושים את מעשי המזרחי אז

מה שקרה במשך השנים ובמיוחד מאז שנכנסה ש”ס למשחק הפוליטי, האידיאה החרדית נמחקה כליל, כל מה שהיה קדוש אצלנו בעבר הפך להיות כלום, עד כדי שלא רק שחדרו לממשלה, גם הצטרפו להסתדרות דבר שנאסר על ידי גדולי ישראל בעבר, ש”ס צעדה קדימה מתוך טענה כי אינם החרדים האשכנזים, והחרדים האשכנזים צעדו אחריהם, והיום הגענו למצב שחותמים על הסכמים יחד עם הציונים הדתיים, עם מי שניהלנו מלחמת השקפה קשה ומרה כל כך הרבה שנים הפכנו להיות חברים שלהם עד כדי שאנו יכולים לשבת ביחד במפלגה אחת, וגם כאן עם צוויי דינים שזה רק פוליטי ולא אידיאי

החיבור הנוכחי לחרדלי”ם הוא חמור מבחינה אידיאית, ולא שחלילה אינם יהודים טובים, ההיפך, מדובר ביהודים שהם חרדים באמת מבחינת תורה ומצוות, הבעיה כאן היא ההשקפה והאידיאולוגיה, הם חיים על פי השקפתו של הרב קוק זצ”ל ואנחנו חיים על פי שיטת ר’ יוסף חיים זוננפלד ואחרים שחלקו על השקפתו. ולא שחלילה הרב קוק היה רחוק מגדלות, מדובר בגדול בישראל שהיה אחד מגדולי דורו כפי שמעידים עליו גדולי האדמורי”ם והרבנים האגודאים. הרב אלישיב ור’ שלמה זלמן אויערבך כיבדוהו בכבוד הכי גדול ואף שימש אצלם סנדק וכהן בפדיון הבנים הבכורים, אבל אידיאית היתה הפרדה מוחלטת

ההסכם שעשו עתה עם החרדלי”ם מסיר את ההפרדה הזו, וכאן הבעיה. השאלה היא האם הכסא חשוב יותר מהאידיאה, או שאנו כחרדים היינו צריכים להוכיח כי האידיאה קודם לכסא