אם הוא לא היה ראש ישיבה אז שיעשה מה שהוא רוצה. גם אדם מן השורה צריך לרסן את לשונו, אבל לכאורה הוא לא מזיק, איש לא לומד ממנו. כאשר עוסקים אנו באיש חינוך מי שצריך להוות דוגמא לתלמידיו כאן דברים כאלו אינם עוברים מבלי שהם משפיעים השפעה חזקה על תלמידים שרואים בו מטורף או כזה שאיבד עשתונות ולא יודע לשלוט ברוחו
אחד הדברים החמורים של ימינו שראשי ישיבות ובעלי תפקידים במוסדות החינוך אינם אנשי חינוך, הם מחנכים להיפך מכפי שצריך. הם חושבים כי מאחר והם יודעים לומר שיעור טוב הם הופכים למחנכים, כאן טעותם. אפשר להיות גאון עצום עילוי כזה שיאמר את השיעור הכי טוב ובו זמנית להיות המחנך הכי רע, אלו שני דברים שלכל אחד מהם צריך תכונות אחרות, ואשרי מי שיש לו את שניהם, אבל כאלו מעטים. זו הסיבה שבישיבות בדרך כלל יש ראש ישיבה שתפקידו לומר שיעורים, ויש משגיח או איש חינוך כזה שתפקידו לעבוד חינוכית עם התלמידים ומשפיע עליהם השפעות טובות
בשביל להבין את הדברים אז בואו ותראו מה אמר הרב יגאל רוזן לתלמידיו:
“תדעו לכם, הבנים שלכם ימותו! אתם משוגעים? אתם לא נורמלים? לכו. קומו מיד. הלאה, הלאה, הלאה”.
“הרי בסופו של דבר, מי שיישאר פה, לא (רק) הבנים שלו ימותו; הוא בעצמו ימות”.
את השאגות חסרות הרסן האלו, כאדם שאיבד שליטה על סוגריו, שמעו כ-80 נערים (עד כמה שאפשר לקרוא לילדים בני 17-18 נערים), בשיעור ב’ בישיבת אור ישראל בפתח תקווה.
ככה מדבר ראש ישיבה, מאחל להם שימותו, נוסח שלא מתאים אפילו לפשוטי עם, זה נוסח ירוד, קללות מאיימות שאולי פעם הפחידו לא עוד, ובמיוחד כשזה מגיע ממטורף מי שסגנון דיבורו הוא של שיכור ולא איש חינוך
על הרב רוזן להבין כי אינו איש חינוך הוא לא מתאים לתפקיד הזה, הוא עוסק בעסקנות של העיר אולי שם הוא טוב, וגם שם נוסח שכזה גורם רעה ולא טובה, אבל במצבו ובמעמדו הוא כבר לא ילמד לעולם מפני שהאגו שלו ובנוסח מרן הגראי”ל שטיינמן ה’גאווה’ שלו לא תרשה לו לתקן מעשיו
חיים שאולזון
