במשך כל השנה המתנתי לנאום אחד של משה גפני שבה יבא חשבון עם מירב מיכאלי על הליברליות שלה, על מלחמתה בשבת, על מחיקת מצב המשפחה בישראל ועל כל כך הרבה דברים שהיא פועלת ועושה נגד היהדות ולא זכיתי לשמוע. לעומת זאת, הוא ירד בנאומי רצח על ליברמן כהנא הנדל ועוד כמה אחרים שעימם אין לו קשר אישי ויכול לוותר עליהם. והשאלה היא למה? מדוע הוא כל כך מפחד לרדת על מירב מיכאלי
לא אשכח כיצד לפני שנה ויותר מירב מיכאלי הצהירה כי היא רוצה להיות חכי”ת מטעם דגל התורה, ואם שם יקבלו נשים כחברים היא מצטרפת מיד. שימו לב, היא לא רוצה להיות באגודת ישראל וגם לא בש”ס, רק בדגל התורה שם היא מוצאת את מקומה, וכאשר נעבור על כל השנה נמצא כל כך הרבה פעמים שמשה גפני ביקר אצלה בלשכה, נסע עימה ואף דיבר בשבחה כמה פעמים, עד כדי כשנבחרה לראשות מפלגת העבודה הוא דיבר לתקשורת ואמר כי היא זו שהביאה תחיית המתים למערך למפלגת העבודה
במשך הרבה זמן התאמצתי להמליץ יושר, אולי דרכה הוא מקווה להשיג את מה שלא יוכל בדרך אחרת, אבל ככל שהימים עברו התבהרה יותר ויותר התמונה, למשה גפני יש סיבה מדוע לא לפגוע בכבודה, וכאשר עוסקים בעניינים הקשורים במירב מיכאלי הוא התקיף אחרים כשעסקו בנושא, את מיכאלי שהיא מן הראשונים לצידו בכמה אירועים. ביום ההולדת היא הייתה ראשונה, ובחתונה היא הייתה המחותנת הראשית רקדה עם הכלה והחברות, וגפני נהנה כל כך
הייתי מתעלם מן הנושא הזה אם גפני לא היה בוגד בבוחריו והיה תוקף את מיכאלי כמו שהוא תקף את השרים האחרים כאשר הם פגעו ביסודות ועיקרי התורה, אבל כאשר הקשר האישי שלו עימה עולה על תפקידו כנציג החרדים בכנסת, זה לא יכול לעבור בלי תגובה לפחות
חיים שאולזון
