הקנאות, סאטמאר, והמרידה

אני המום לשמוע אותם כשזה כל כך פשוט אצלם לא לשמוע בקול האדמו”ר להתעלם מדבריו לעשות את ההיפך, הם אינם מבינים אותי כאשר אני שואל איך זה מסתדר עם להיות חסיד של רבי ולעשות אחרת מהוראותיו ועוד בפניו בחייו כאשר אין כל ספק כי על פי הסדר לפחות, אם אתה חסיד של הרבי צריך לקיים את הוראותיו. אז אנו לומדים שוב את מה שכבר הכרנו הרבה שנים, מהקורה בעולם הקנאות, מדוע שם לא היו להם גדולי תורה שיורו להם. עמד תמיד מישהו בראש, אבל כשנתבונן נמצא כי לא היו אלו דוקא גדולי תורה. קחו את נטורי קרתא, ר’ עמרם בלוי היה יהודי ירא שמים אבל לא היה גדול בתורה, הוא היה קנאי כזה שרץ ממקום למקום למחות. לצידו את ר’ משה בער בעק שעומד בראשם שאף הוא רחוק מלהיות גדול בתורה, הוא גדול בקנאות וזה מה שהם צריכים, ועוד כאלו

הסיבה למציאות הזו, מפני מי שיורה לקנאי מה לעשות זה ההיפך ממציאות קיומו. קנאי הוא זה הקובע איך הדברים יראו, מה מותר לומר ומה אסור וזה כולל את הרבנים וגדולי תורה. אספר לכם כאן היסטוריה שהוכיחה עד כמה גדולי התורה נאלצו לבטל את הוראותיהם בשל חשש מהקנאים שסברו אחרת

היה זה בתחילת קום המדינה. הרבי רבי יואל מסאטמאר היה נגד ההשתתפות בבחירות לכנסת. אבל כאשר הגיעו הבחירות לעיריות הוא סבר שכאן אין בעיה מפני שמדובר ב’ועד בית’ עוסקים בניקוי העיר איסוף האשפה וסדר עירוני, אין לזה עם אידיאולוגיה, ולכן קבע כי מותר להשתתף בבחירות לעיריות

ואז, יצאו קנאים במודעות ענק נגד רבי יואל תחת הכותרת ‘רבנו סטה מן הדרך’ הסבירו כי אין לשמוע בקולו של רבי יואל וקראו למלחמה עליו. רבי יואל נבהל חשש להלחם עימם, וחזר בו מהוראתו, למרות שיש הטוענים כי בבני ברק הורה בשקט לחסידיו שכן להשתתף בבחירות

זה מסביר את הקורה בסאטמאר. האדמורי”ם שלהם תמיד פחדו מן הקנאים, וחששו לומר מילה שלא תתאים להשקפת הקנאים. המצב הזה הוביל שחסידיהם של הסאטמארים לא קיבלו את דברי רבניהם מבלי שזה התאים עם שיטת הקנאים, כאשר הרבי היה אומר משהו הם יכלו לומר לו בפרצוף מדוע אינם מקבלים את דבריו. היו להם סופרים משלהם שקבעו את ה’שיטה’ הסאטמארית, ואין זה פלא מדוע עד היום הזה נראה איך שאדמו”ר מדבר זועק כי מורדים בו וכלל לא מתרגשים

השבוע למדנו שוב את הדברים, כאשר האדמו”ר ר’ אהרן מסאטמאר זעק כי בבני ברק מרדו בו וכינה את ראש הישיבה כראש המרידה, אסר עליו להכנס לבתי המדרש של סאטמאר ובאותו יום נכנס בבני ברק ובירושלים ואף קיבלוהו שם בכבוד גדול. והסיבה מאוד פשוטה, מפני שבסאטמאר לשמוע בקול הרבי זה לא מה שחשוב, הם לא מתרגשים כלל מ’מרידה’ בעיניהם  זכותו של החסיד לחלוק על הרבי שלהם