לכבוד
הרב״ח עוסק בצרכי ציבור באמונה רבי חיים שאולזון שליט״א
שאלה שאלת בעצם האם מותר ללמוד להיעשות עורך דין כמקצוע לפרנסה לעתיד!
ובכן מעבר למה שכתבת ״כי דעת הרבנים שילמדו, אבל שלא יבקשו הכשר, כפי שזה קורה בתחומים אחרים, היכן שעושים והרבנים מעלימים עין״, ואם הדבר מתאים לאמריקה, האם בארץ ישראל יש לנהוג כך?
לפי שהעלמת העין הזו שאתה מציין שקיימת בעוד נושאים, זו שיטה של רמאות וחוסר יושר מוחלט, שהרי ממה נפשך אם בתי המשפט של מדינת ישראל הם ״ערכאות של גוים״ ואסור להתדיין בפניהם, אז איך מותר להיות עורכי דין?!
ומה שטוענים שזה על מנת להציל עשוק מיד עושקו, זו טענה שאינה מחזיקה מים כי יש מספיק עורכי דין במרחב שלא חייבים חרדים דוקא להיות ה״גוי של שבת״ ובכלל הרי כלל הוא בהלכה אין אומרים לו לאדם חטוא כגי שיזכה חבירך!
וידוע שיש הפוסלים עורך דין לעדות, וכך התיר דיין חשוב אחד אשה מעגינותה כי אחד העדים היה עורך דין ב״ערכאות״.
זאת ועוד אם מותר להיעשות עורך דין אז למה לא, גם שופט? ומה ההבדל? שמעתי בזמנו בשם אחד מגדולי ישראל שלולא חשש מהקיצוניים היה מורה שמשום עת לעשות וכו׳ שמותר גם להיות גם שופטים!
הגישה ש״תעשו בלי לשאול״… אינה מתאימה יותר.
אם מותר להיות עורך דין דתי אז מותר להיות שופט, ואם מותר להיות שופט אז צריך להגיד את זה!
אגב שמעתי לאחרונה מרב חשוב שבתי הדין הרבניים עוותו עליו את הדין וניכר להדיא שהיו משוחדים לטובת צד אחד, ודין תורה וצדק לא היה צפוי מהם, עשה בחוכמה לגלגל הדבר לבית המשפט, ושם מצא דין צדק, אמר בקרב בני ביתו מזל שיש לנו בארץ ישראל ״ערכאות של גוים״ להציל עשוק מיד עושקו, כי בזמנינו זה אינו דין תורה אלא דין תורא!
והרבנים הנחשבים לגדולים בעצמם כשיש להם דין ודברים בעניני ממונות גדולים בורחים מהתדיינות בבתי הדין, כי מלבד שהדיינים לרוב אינם גדולי תורה , הם גם אינם גדולי יראה, שזה עוד יותר גרוע, וזה חילול השם, שהשופטים מבינים את הדברים הללו!
