ה’לב שמחה’ זצוק”ל: נציגות אינה ירושה של הסבתא – חייבים רוטציה

הויכוח גלש למה שאינו ממין הטענה. אם מחפשים מוכשרים היהדות החרדית מלאה במוכשרים כאלו שהם לא פחות מוצלחים מכל החכי”ם המכהנים היום בכנסת. הטענה שאייכלר יושב בועדה זו הרבה זמן, היא ההוכחה הכי טובה מדוע עליו לקום וללכת. ולא שהמקום מתאים לטסלר שזה נושא בפני עצמו, ויזניץ משום מה מחפשת את מי שהכי פחות מוכשר. ומעיד אני שיש בויזניץ הרבה יותר מוכשרים ממנו, אבל אותם לא ישלחו לייצג, ולא מפני שאינם מוכשרים, אלא מפני שממנים היום לייצג לא על פי כשרון, אלא על פי קשרים ואינטרסים

היה זה הרבי ה’לב שמחה’ זצוק”ל שלחם בכל כוחו נגד האריות הפוליטיים של אותם שנים שלמה לורנץ ומנחם פרוש, וביקש לסלקם מן הכנסת למרות שהאחרים לא הצליחו להגיע לקרסולם בהבנה פוליטית, הנימוק היה כי הנציגות אינה ירושה של אף אחד ואסור לאפשר לעסקן חרדי כלשהו לשבת בכנסת ובכל תפקיד כזה יותר משתי קדנציות, הוא אף העביר החלטה בישיבת מועצת גדולי התורה שקבעה כי כל מי שכיהן 2 קדנציות לא יכול לייצג יותר. התנגדותו של שלמה לורנץ להחלטה הזו גרמה לפילוג הפנימי, הוא יצא בהכרזה כי ‘לכל אחד הגדול שלו’ ואינו מחוייב להחלטות ‘מועצת’, הרב שך מתיר לו והמשיך לשבת למרות ההחלטה. אבל בעקרון זו היתה גישת ה’לב שמחה’ שהיה לו אז רוב ב’מועצת’ שזה כלל רבנים ליטאים שאף הם הסכימו כי הנציגות בכנסת אינה ירושה של הסבתא

כן, אם ישראל אייכלר מאמין שהוא כל כך מוכשר, שיחפש אחר בבעלזא וידריך אותו יעזור לו איך להצליח, אבל הוא סיים את תפקידו כאשר מילא 2 קדנציות ויותר, ואם הוא יטען כמו לורנץ כי לכל אחד הגדול שלו והרבי מבעלזא מאפשר לו לייצג את בעלזא, אז הוא בעצם אומר במילים אחרות, בעלזא בדרך לפילוג כפי שזה קרה עם לורנץ

יצויין כי הפילוג ההוא גרם שלורנץ נשלח הביתה, כאשר הרב שך הקים מפלגה משלו הוא בחר באחרים ולא בלורנץ, וגם לא באף אחד מאלו שהיו מעסקני ‘ציות והגשמה’ שלחמו בעד הרב שך, הוא בחר במפלגה חדשה ואנונימית ששמה היתה ‘אב”ת’ ‘ארגון בני תורה’ בראשה עמד משה גפני, ובאברהם רביץ שעמד בראש רשימת תל”י, אלו איימו בהרצת מפלגות משלהם לכנסת

השאלה אם אייכלר מתאים לועדה הזו אינה רלוונטית כלל, אייכלר סיים את הזמן שלו ועל בעלזא לחפש נציג מוכשר שימלא את מקומו של אייכלר