בתשמ”ט בזמן המהפך הישיבתי הגדול, כאשר אלו הפכו להיות סניפי מפלגות, הזהירו גדולי ישראל כי המצב כמות שהוא יוביל לחורבן והרס הישיבות, היו מי שאמרו בעל פה הם חששו לחייהם והיה גם מי שכתב, מרן הגאון רבי דב לנדו העלה את הדברים על הכתב והסביר כי המצב כפי שהוביל אותו אז הרב שך הופך את הבחורים אלימים, בטוב טעם הוא ניתח את הדברים כמחנך גדול, ובמילים פשוטות אתרגם את דבריו, הישיבות יהפכו להיות אוניברסיטאות
במשך עשרות שנים התגאינו בכך שאנו שונים מן האוניברסיטה, שם הסטודנטים מצביעים וקובעים כיצד האוניברסיטה תיראה, הדירקטורים בונים לעצמם כח דרך הסטודנטים, בישיבות לא היה דבר כזה, ראשי הישיבות היה להם כח אבסולוטי אף אחד לא חלם שאפשר לשבור זאת, להחליט על שביתה דבר כזה אז לא האמינו שזה יקרה אי פעם בהיסטוריה של הישיבות
והנה אנו לומדים שישיבה ענקית מן הגדולות מן הפאר של הישיבות מי שהיא מן הראשונות במלכות הישיבות, בחורים החליטו לקום בראשי הישיבה ומי ניצחו, הסטודנטים ולא ראשי הישיבה, לאחר שבוע של מאבק קשה, ראשי הישיבה לא הצליחו לכופף את הסטודנטים, הם אלו שכופפו את את ראשי הישיבה שקיבלו את כל תכתיביהם
מה שקרה בישיבת חברון זה הפתח למה שיקרה בעוד ישיבות, תמיד יש את המקום הראשון ואחר כך מעיזים אחרים לעשות כך. בסך הכל סילקו בחור, גם אם נניח שההנהלה לא צודקת עשו לו עוול ויתכן שהבחור צודק, אבל מעולם לא שמענו שהבחורים יקומו ‘לחנך’ את ראשי הישיבה, הם חייבים היו למצוא דרך אחרת איך לשכנע את מי מראשי הישיבה שהוא יעשה עבורם את המלאכה ויחזיר את הבחור לישיבה, ואם זה בלתי אפשרי אז מקבלים את הדין מפני שראשי הישיבה הם המחליטים ומכריעים וחייבים לקבל את דבריהם גם כשהם אומרים על ימין שהוא שמאל
מתחולל מהפך בתפיסה החרדית ובמיוחד הישיבתית, מאז שמרן הגראי”ל שטיינמן הלך לעולמו אין עוד כח הנהגה, אין עוד ממי שיפחדו, מציאות היא שראשי ישיבת חברון לא רצו לבקש את עזרת הרבנים הגאונים חיים קנייבסקי וגרשון איידלשטיין מפני שמשוכנעים היו שהבחורים יצפצפו עליהם, אין עוד את אותו כבוד וההערכה שהיה לראשי ישיבות ובמיוחד לגדולי תורה, היום הכל הפקר אין מנהיג רציני כזה שיקבלו את דבריו, זה פתח את הפתח לגלות את האמת המרה כי בחורי הישיבות של ימינו אינם עוד בני ישיבות אלא סטודנטים וכאן החורבן הגדול
אין כל טעם להכנס לסיבות מדוע קרה מה שקרה, אנו עוסקים כאן בשאלה יסודית אחת, מה כוחו של ראש הישיבה והאם לבני הישיבות יש עוד כבוד והערכה למעמד הזה, עושה רושם כי אין עוד כזה, מפני שלא נמצא ראש ישיבה אחד ויחיד בכל ישיבת חברון שהתלמידים היו מקבלים את דבריו עד כדי כך שראש הישיבה היה חייב לומר עליהם מילים כל כך קשות שהם איבדו את הגן עדן שלהם
חיים שאולזון
