‘היהדות החרדית’ מחקה את האידיאה

שנות חיי חישלו אותי לחיות עם מציאות החיים הטובים והקשים, עברתי הרבה זמנים ומצבים, ותמיד הייתי מציאותי ולא נותן לרגש לגבור על ההגיון והשכל הישר, ולמרות כל אלו כאשר אני כותב שורות אלו כואב לי, קשה לי לקבל זאת, האם באמת זו המציאות החרדית החדשה, או שמא חיים אנו באיזה חלום שחור ומפחיד שמראה לנו דברים שהם ההיפך ממה שצריך היה להיות

עוסק אני חמישים שנה בחיי החרדים, עברתי כל כך הרבה מלחמות פנימיות בין כל כך הרבה קהילות, אין כמעט פינה היכן שלא לחמו בתקופה זו או אחרת, אין היכן ששם חיים חמישים שנה מבלי שהיו חיכוכים ופגיעות, היו כל כך הרבה פילוגים, מלחמות בקהילות ובמשפחות, וכאשר אדמו”ר הולך לעולמו ואני רואה את הילדים מסתדרים זה מה שמשונה אצלי, החיים הנכונים הם אלו שהפכו להיות המשונים ואילו החיים הכל כך רחוקים מדרך האמת הם הפכו להיות מציאות החיים החרדית

לא אכנס כאן לפרטים אגש לימינו אלה, בואו נעבור רגע ונבחן את הקורה ונשאל את עצמנו האם זו פני היהדות החרדית, האם כך אנו רוצים שהיא תראה?

רגילים אנו למלחמות סאטמאר, והמלחמה הנוכחית המתנהלת כבר תקופה די ארוכה היתה מובנת מאליה אם היא זו היתה ה’קישוט’ בשביל לצאת ידי חובת מחלוקת ברחוב החרדי, אבל האם סאטמאר היא היום סמל המחלוקת, או שאין פינה כמעט היכן שאין מחלוקת. האם ויזניץ חיה בשלום עם בעלזא או שגם שם התפתחה מחלוקת. האם בעלזא חיה בשלום עם גור או שגם שם מתחממת מחלוקת גדולה וסוערת, והאם חסידי גור ביניהם מצליחים לחיות בשלום, או שגם שם שמחה וששון

אם נעבור על רשימת המחלוקות בקהילות החרדיות אין כמעט מקום שאין שם מלחמות, כאלו שמעוררות סערות, ואחרים שזה עובר אצלם בשקט יחסית, כי למזלם עסוקים באחרים אז המחלוקת שלהם נדחקת הצידה, היהדות החרדית כמעט מקצה לקצה מליאה במחלוקות, ועל מה? כאן אני מגיע לעיקר שבגללה אני כותב שורות אלו

כפי שהקדמתי, אני רגיל למחלוקות החרדים אני חי עם זה עשרות שנים, אבל כאן התדרדרנו כל כך. בעבר, כאשר המאבק היה על נדל”ן, הכניסו בזה אידיאולוגיה. לעולם לא אשכח את אותו מטיף אצל האהרוני כאשר פרצה המחלוקת עם הזאלונים נאם בפני הציבור וזעק כי אין כאן מחלוקת על נדל”ן, המחלוקת היא על דרך בעבודת ה’, אתם מבינים, השופט הנכרי הוא יכריע איזו עבודת ה’ היא הנכונה של האהרוני או הזאלוני, צחקו, אבל הבינו כי חייבים להכניס למחלוקת אידיאולוגיה

בואו נבחן לרגע על מה המחלוקות בימינו ביהדות החרדית? האם על דרך בעבודת ה’, או על שליטה, הנהלה, וועדה. בסאטמאר רבים על מי שישלוט במוסדות בבני ברק. בבעלזא וויזניץ רבים על ‘ועדה לפניות הציבור’, אתם מבינים על מה רבים? אולי עוד נשמע מאייכלר או מטסלר נאומים בומבסטיים שהסיבה למחלוקת היא מלחמה על דרך בעבודת ה’ על שיטתם ודרכם

ומה קורה בגור? נכון שכאן הסיבה שונה, רדפו את ר’ שאול אלתר והובילו אותו למצב של אין ברירה הוא נאלץ היה ללכת, אם היה נשאר הוא היה נרמס, ובכל זאת אין כאן מאבק אידיאולוגי

וכאשר יש כבר מאבק אידיאולוגי, כאשר הרבי מסלאנים מעלה נושא אידיאולוגי רציני האם מותר או אסור לחרדי לכהן כשר, לועגים לו ויורדים עליו לא מוכנים כלל לשמוע ממנו, לא נראה את מועצת גדולי התורה מתכנסת לדון בנושא, למרות שהתחייבו לפני הבחירות שליצמן לא יכהן כשר בממשלה הזו

אני כל כך מתגעגע למלחמות של פעם, המחלוקות הללו לימדו אותי כל כך הרבה בהבדלים בדרך בשיטות בהשקפות למיניהם, והיום המחלוקות הם על טינופת ממש, על אגואיזם ג’ובים תפקידים ושלטון, דברים שגם אם הם חשובים אישית, אלו אינם מחלוקות חרדיות, היכן שאין ‘אידיאה’ אין טעם למחלוקות, הם ריקניות ונכריות