החרמת שר הדתות על ידי הרב הראשי טעות

שאלת השאלות שרבים שואלים מה אנו מבקשים, להצליח, או שמא שיטת נטורי קרתא יותר מקובלת לפיו זקוקים למחאה ולא להצלחה. בין שני הרבנים הראשיים אנו רואים הבדל של בין שמים לארץ באיך לטפל בשר הדתות מתן כהנא. הרב לאו למשל מעדיף להידבר עמו גם ולמרות שיש ביניהם חילוקי דיעות מהותיים, לעומת זאת הרב יצחק יוסף מחרים אותו וכלל לא רוצה לדבר עמו, והשאלה היא מה מבקש הרב יצחק יוסף רק למחות ובזה שהענין יגמר השר יעביר את הצעותיו ויביא חורבן על ישראל, או שמא הרב הראשי יצחק יוסף חייב לקחת בחשבון את התוצאה ולשחק את המשחק לגמרי אחרת. אולי במילים יפות הוא היה עושה הרבה יותר טוב. בדרך כלל כאשר מדברים יפה משחקים ידיד ומבקשים להבין, קל יותר להשיג ובמצב הגרוע להתפשר, בדרך של הרב יצחק יוסף של החרמת שר הדתות הוא לא ישיג דבר. מי שמנצל את המצב הזה הוא דווקא הרב הרפורמי שכל כך שמח שהרב יצחק יוסף מחרים את מתן כהנא זה משאיר לו פתח גדול יותר לשר

בתחבולות תעשה מלחמה, הדרך של הרב יצחק יוסף של החרמת השר מרחיקה ומבטיחה חורבן והרס. טעות הייתה מלכתחילה לשחק את משחקי הכבוד, כאשר עוסקים בהצלת כלל ישראל חייבים להזיז הכול הצידה ולנסות להידבר. על הרב יצחק יוסף לקלוט ולהבין כי השתנו המצבים, ועתה שר הדתות הוא מהמזרחי ולא איש ש”ס ועליו לשחק אחרת. המזרחניקים רואים בש”ס אוייבים בכל תחום ולכן מצידו אולי עדיף שהרב יצחק יוסף לא ידבר עמו וכך יעשה את מה שהוא מבקש וישיג ולא יהיה חייב דבר

אם חכמים היו הרבנים הראשיים מתחילת הדרך היה עליהם לכבד את השר להרעיף עליו שבחים לקרב אותו לשחק לפחות כלפי חוץ שהם בידידות והידברות, זה היה סוגר לפחות חלק מן הדרך של השר בענייני כשרות ובענייני גיור. גם אם היה מתעקש בדרכו זה היה נמשך עוד חצי שנה עד שנה ובינתיים מקווים כי הממשלה הזו תיפול. אחד הדברים הכי חשובים במצב שנוצר הוא משיכת זמן, בשביל שלא יעבירו חוקים, ובמקום שנעשה הכול למשיכת הזמן עשה הרב הראשי למהר את הזמן שהחוקים הללו יעברו

חיים שאולזון