אחד הדברים הקשים הוא להשליט את המח על הלב במיוחד בעת סערת רגשות אין מנוס אלא לתת לרגשות להרגע ולהבטיח כי המח עובד וחזק יותר מן הרגש ורק אז לדון בנושא ולקבל החלטה שאין בה רגשות, מפני שאלו מובילות בדרך כלל להחלטות לא ראויות ולא טובות
ימים אלה הם ימי רגשות וסערות ונשמעים קולות הקוראות לנקמה גדולה וזו אפשרית על ידי שמצביעי אגודת ישראל יצביעו בעד מועמד שהליטאים וש”ס אינם רוצים בו, ככה ילמדו את אלו שחוגגים עתה לקח ויבינו כי בסופו של דבר הפסידו, חשבון שאולי טוב להרגעת רגשות הנקמה אבל לאו דוקא לטובת הציבור העיר והעתיד
איני מביע כרגע עמדה מי מבין השניים עדיף, לכל צד סיבות טובות מדוע להעדיף אותו, אבל אסור בשום אופן שיכריעו עתה כאשר רוצים נקמה, כאן חייבים להבטיח כי דנים לענין מחפשים את טובת העיר וטובת הציבור ובאשר לנקמה שימתינו לגפני ודרעי בסיבוב ועוד יהיו הרבה כאלו ושם יוכו מכה כפולה. החיים הם עליות ומורדות, פעם זה למעלה והשני למטה ופעם זה הפוך ועוד יהיו ימים אשר בהם דגל התורה וש”ס יוכו מכות קשות והאם בשל כך נרקוד ונשמח? בהחלט לא, מפני שזה מוכיח על הצד הלא יפה של האדם הניכר בכעסו, עתה הוא הזמן להתעלות לדעת איך להתנהג. הליטאים נכשלו השבוע כשהתמודדו עם ה’בכוסו’ והחסידים מתמודדים עם ה’בכעסו’ ותנו לזה לעבור יפה כאן תנצחו אותם
השאלה היא מה עושים עתה מה מחליטים במי תומכים. פונה אני כאן למי שצריכים להחליט שהדברים ייעשו באחריות ובשיקולים ענייניים, תזיזו הצידה נקמה ופוליטיקה, תעדיפו את המועיל וזה יכול להיות זה או זה. מפני שהברירה שלנו כרגע הוא בין לבחור במי שישרת את השחיתות לבין מי שיהיה בידי החרדים ולא יוכל לעשות דבר בלעדינו
בחירה בליאון פירושו כי מושחתים אנשי עולם התחתון ואף גרוע מכך הם אלו שישלטו עליו, ולא אופתע אם הוא יסיים את כהונתו בבית סוהר כמו אולמרט, דרעי וגפני רחוקים מאוד מיושר ונאמנות הם סמל השחיתות בדורנו במיוחד דרעי שמתמודד עתה עם חקירה קשה וכתב אישום קרוב, מאידך בחירה בברקוביץ מדובר במי שהוא סמל החילוניות מי שמצהיר כי הוא ישתדל לחלן את העיר שגם זה לא טוב, ובכל זאת מה ההבדל ביניהם, ליאון שישרת את השחיתות אין לנו את הכח לעצור את מעשיו מפני שהחרדים משרתים כאן את השחיתות דגל התורה וש”ס הם הגב של השחיתות, ואילו ברקוביץ הזקוק לרוב, והחרדים הכניסו רוב מוחלט בעיריה בלעדיהם אי אפשר להעביר החלטות, יוכלו למנוע ממנו החלטות שהיה רוצה בהן. הוא חייב להתחייב על סטטוס קוו כמו שאחרים עשו לפניו ואולי ככה להעביר את חמשת השנים הקרובות מבלי שעיר הקודש תיפגע רוחנית
איני מביע כאן דיעה בעד מי אני, גדולי התורה שיכריעו בסופו של דבר בודאי ישמעו את דעת הנציגים, מקוה מאוד שהם יציגו את הדברים נכון, וההחלטה שתתקבל תהיה בלי שיקולים זרים למצבים כאלו
חיים שאולזון
