משהו מדהים רואים ביום הכיפורים שלא נראה זאת בכל השנה, יהודים שבמשך השנה אתה מאמין שאין להם דבר עם יהדות, לא הולכים לבית הכנסת ויש מהם ששבת לא שומרים, אבל כשמתקרבים ליום כיפור אתה תראה אותם מגיעים למשרדי בתי הכנסת לקנות כרטיסים הם לא מוותרים על היום הזה בבית הכנסת, כאשר חלקם הגדול אף מגיעים לראש השנה, יום הכיפורים חדר בהם כאש בעצמותיהם עד כדי שרואים אנו יהודים בעיקר מיוצאי רוסיה איך שאצלם ערב יום כיפור הוא כבר כמו יום כיפור, בשכונות שלהם בתי העסק נסגרים מאוד מוקדם ההכנות ליום הכיפורים הוא מדהים, כאשר כל כך קשה לקלוט איך זה שכל השנה לא מזיז להם כמעט דבר הקשור ביהדות, אבל יום הכיפורים הוא היום שהם לא יוותרו עליו
סיפר לי נכדי שהיה באומן השנה והניח תפילין עם יהודים שמגיעים לאומן מי שבכל השנה לא מניחים תפילין, אחד מהם יהודי שהציע לו שיניח תפילין לא רצה, בהסבירו כי הוא מאמין רק בשני דברים ברבי נחמן וביום כיפור בכל היתר הוא לא מאמין – לא יאומן, הוא לא מאמין בתפילין אבל מאמין ברבי נחמן וביום כיפור
עוסק אני ברבנות בארצות הברית 35 שנים, עברתי כמה איזורים בעלי אוכלוסיה יהודית גדולה מאוד והמום אני עד היום הזה, איך שהם לא מוותרים על יום הכיפורים, זה אצלם כל כך חשוב, הפינטעלע איד הנקודה היהודית מתעוררת ונותנת להם את הכח להמשיך בכל השנה להרגיש שהם יהודים
ליהודי חרדי יהיה קשה מאוד להבין זאת, גם אני כשהגעתי מישראל וראיתי את המחזות האלו הם נראו לי מוזרים מאוד, אבל במשך השנים כשלמדתי את מקורות הציבור היהודי בארצות הברית, אני מבין מדוע היהודי האמריקאי זקוק לנקודה היהודית הזו, ועל כולם מדוע הוא לא מפחד ללכת לבית הכנסת, אין לו את ההרגשה שיש לצערי בארץ ישראל שכאילו הדתיים מסיונרים מבקשים להפוך אותך לחרדים
האמת היא שגם כאן עושים רבות בתחום הזה, ומציאות היא, במשך השנים מבין מי שהגיעו אלי לראש השנה ויום הכיפורים בלבד, מגיעים כל יום לבית הכנסת ומניחים תפילין, אבל הדרך שונה, איך כאן שמץ של פוליטיקה אתה משקיע ביהדות נטו ואת זה מוכנים לשמוע ולקבל
בכל מקום זקוק רב לבקיאות בחלק החמישי של השולחן ערוך ובמיוחד בבתי הכנסת בחוץ לארץ, מפני שטעות קטנה הורסת ומילה טובה וחכמה מקרבת ומביאה אותם ובעיקר את הילדים לבית הכנסת.
איני זוכר אם פעם סיפרתי כאן, ואם כן, אשוב ואספר מפני שזה מלמד מה מסוגלים הימים האלו לעשות. יהודי שבעקבות דברים שהשמעתי ביום כיפור הוא התהלב מאוד והחליט כי הוא מתחיל לבא כל שבת לבית הכנסת, הביא גם את בנו שאהב להשתתף בשלש סעודות ובכמה פרוייקטים אחרים שעשיתי בבית הכנסת, שכנעתי אותו שיעבור ללמוד בישיבה, האבא הסכים ולאבא היה נחת ממנו. אבל יום אחד האבא בא אלי ממש כועס, שאלתי מה קרה, והוא אומר לי כי הבן הפך להיות כל כך דתי שהוא לא מוכן עוד לאכול בבית מפני שאין להם כיורים נפרדים לבשר וחלב, הוא צריך עכשיו לשנות את כל המטבח בגללו. ידעתי שלאותו יהודי יש כסף ולא זו הבעיה, ובכל זאת אמרתי לו שאני מוכן לשלם את כל ההוצאה של עיצוב המטבח מחדש, הצלחתי להרגיעו והיום הבית הזה כשר למהדרין, כל הילדים שם אוכלים רק כשר ומקפידים על מה שכמה שנים קודם לכן לא חלמו עליהם
ההרגשה של היהודי ביום הכיפורים בבית הכנסת מכריעה את עתידו, ולכן מציע אני כאן לכל בתי הכנסת כולל מי שיהודים כאלו אולי נראים להם מוזרים שמגיעים בלי שטריימלאך וגרביים לבנות, קבלו אותם בכבוד תנו להם את ההרגשה הכי טובה, ותראו איזה שינוי תחוללו במשך הזמן בבתיהם
זה היום היחידי בשנה היכן שיש לנו כמעט את כולם בבית הכנסת, וזה היום שחובתנו להשקיע בו יותר מכל יום אחר לא רק מפני שזה יום הכיפורים, אלא ומפני שזה היום שמאחד את כולם מוצאים אותם קרובים ומתעניינים, ממתינים לשמוע ולקבל אם תגיש להם את הדברים בצורה נכונה
אחד הדברים שאני מקדיש בדבריי, – אני מדבר ביום כיפור כמה פעמים, בין כל נדרי למעריב, ופעמיים ביום – הוא להראות להם מה הם מפסידים מכך שהם מוותרים על חיי בית הכנסת, על הרוחניות המיוחדת שאי אפשר למצוא אותה בדרכים אחרות, אני מזמין אותם לטעום בבחינת טעמו וראו, ואחת הסיבות מדוע שאני ממשיך בתפקיד הרבני למרות שאין לי כל צורך בו מבחינה פיננסית או קריירה, – אני מעדיף להשקיע את זמני בדברים שהם בבחינת במקום שאין איש, – אני רואה פירות בכל שנה, וזה מעודד אותי להמשיך בעבודה הזו
כאשר אני מכין את עצמי ליום הכיפורים, אני נושא תפילה לבורא עולם שיפתח פי לדבר אל ליבם של מי שמילה אחת יכולה לכבוש את הלב לרצות לנסות את החיים שבעיניהם שייכים לדורות עברו, ולא יודעים כמה הם מפסידים בגלל שלא טעמו זאת
מאחל אני לכל קוראינו ולכל כלל ישראל שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה, לכל אחד בענייניו, ושנזכה לראות בישועות גדולות שיובילו אותנו לגאולה האמיתית והשלימה
חיים שאולזון
