כאשר האהרוני פתח פיו על ענין הזקנים מי גילח את הזקן ומי לא, שמעתי איך שצבוע מדבר, מי שבאמת מאמין שחלילה לגלח זקן לא היה מעיז לתת יד לאחד המעשים השפלים ביותר שנעשו בתולדות הציבור החרדי בישראל
חלילה לזלזל בגזיזת הזקן, כותב שורות אלו מעולם לא נגע בזקנו ומקוה להמשיך ככה עד ליומו האחרון, ובכל זאת אי אפשר שלא לקפוץ ולצעוק צבוע כשהאהרוני אומר כי גדלותו של ר’ יואל היה שלא קיצץ זקנו לעומת אדמורי”ם אחרים שכן קיצצו בזקנם בזמן המלחמה. לא אכנס לפרטים למה עשו ככה והאם נאלצו או שמוטב היה למסור את נפשם אם כי איני משוכנע כי על זה צריך למסור את הנפש אם מדובר בשאלת חיים, כאשר אפשר להציל על ידי גזיזת הזקן אין לי ספק שכל רב היה מתיר בשביל להציל חיים, אבל לא בזה אני דן כאן, אלא על רשעותו וצביעותו של האהרוני שמדבר לציבור סאטמארי שהם מומחים בגזיזת זקני כל כך הרבב אנשים, הם אלו שהחדירו מנהג רע ומטורף זה, ועכשיו בא האהרוני להתגאות בענין הזקן?
לעולם לא נשכח כיצד הסאטמארים גזזו את זקנו של ר’ פיניע קארף בשל עוונו הגדול שהוא למד תניא עם יהודים בוילימסבורג, ולא נשכח איך שגזזו את זקנו של ר’ מנדל וועכטער רק מפני שהוא למד חסידות חב”ד, ולא נשכח את כל אלו שגזזו את זקנם על רקעים אחרים, רשימת מי שהסאטמארים גזזו את זקנם ארוכה, והאהרוני האחרון לדבר על גזיזת זקנים
גדלותו של ר’ יואל אין לו דבר וחצי דבר עם הזקן, מפני שהצלתו היתה דרך ציונים, ועל פי שיטתו עדיף גזיזת זקן מאשר להינצל על ידי ציונים, טיפש היה האהרוני שכלל העלה את הנושא, הוא קלקל בזה יותר מאשר תיקן
חיים שאולזון
