הוא לא היה צריך בצל זה עבד אוטומטי, הוא בכה ובכה ולא הפסיק לבכות, ימים אחרי פטירתו עדיין הוא היה שבור ובכה ולא היה צריך הצגות, הכאב שלו היה גדול הלך מן העולם אחד מיועציו הכי טובים והכי קרובים מי שבלעדיו הוא לא אותו אדם
לא היה זה פלא מדוע שהוא יבכה עליו ככה, מי שעקב במשך השנים אחרי הקשר שלהם היה מתפלא אם זה לא היה ככה, הם היו קשורים זה בזה ולא מפני שהם ביקשו ללמוד יחד זוהר, השניים תחמנו את המערכת טוב, הם סתמו כל חור אפשרי על מנת להעביר כספים למטרות שדרעי ורייך חפצו בהם
מי שזוכר אחרי פטירתו של הרב עובדיה יוסף הוא שיחק כמה שעות אבל אחר כך כבר לא יכל הוא היה בפעילות מלאה ובלי דמעות, כאשר משה רייך הלך מן העולם הוא לא יכל לשוב למסגרת אפילו כשישב יום מאוחר יותר בסעודת ל”ג בעומר הוא בכה ובכה ולא הפסיק הקשר של השניים היה בנוי על גניבה גזילה ובעיקר הונאה, יותר משלשים שנה שאני עוקב אחר מעשיהם, וצר לקבוע, כי אהבתם היתה תלויה בדבר, ואכתוב בלשון ליטאית הסיבה שדרעי אהב את רייך הוא ירד לשרשם של דברים איך לגלגל כסף ובגדול להתחמק מצפרני העוקבים אחר המעשים הללו
כשכואב לדרעי הוא בוכה באמת, ואת זה ראינו בפטירתו של משה רייך, היכן שהוא רק צריך לשחק את הבכי, שם הוא זקוק היה לבצל וזה קרה בפטירתו של הרב עובדיה יוסף
