היה זה בתשמ”ט כאשר רוב רובם של גדולי התורה לא אהבו את המחלוקת מפני שבני הישיבות הפכו לאלימים וברברים, מה שאירע אז החריד את ראשי הישיבות, והטיב לבטא זאת מרן ראש ישיבת סלבודקא הגאון רבי דב לנדו במכתבו הידוע, ואני מביא כאן ציטוט מן המכתב היכן שהוא מתמודד עם השאלה האם בשביל להבטיח ל’דגל התורה’ נציג נוסף או עמדה נוספת מותר להם להתנהג כמו פוליטיקאים שפלים
הגאון רבי דב לנדו מסביר בטוב טעם כי המציאות הזו של מפלגה ככל המפלגות פירושו התאבדות רוחנית ומהותית, ההתנהגות הזו מורידה את הבני תורה לדיוטות הכי תחתונות כשהמטרה היא רק ‘לנצח’ זה העיקר, ומרן הגר”ד לנדו שואל האכן כן הוא?
האם כדאי לשם כך להכניס את כולנו לקלחת גהינומית של מלחמות ומריבות נוראות ושל חרב איש ברעהו?! שואל הגר”ד לנדו
האם בזה נחנך את ילדינו ונשתית את כל עולמינו, עולם התורה, על שנאה ואוייבות, על אלימות ותוקפנות, על ‘אנחנו עוד נראה להם’ לכל מי שיפריע לנו
שאלת השאלות היא, האם ‘דגל התורה’ ויתרה על צורתה הרוחנית ולא עוד משהו יחודי מפלגת בני תורה שהתנהגותה היא כשל בני תורה לטובת מפלגה ככל המפלגות והתנהגות פוליטית כפוליטיקאים הכי מכוערים עם הסכמים ותת הסכמים מאחורי השולחן והחדרת סכינים אחד בגב השני
מי שעוקב אחר התנהגותו של משה גפני מאז הוא פתח את מערכת הבחירות המוניציפליות ההתנהגות שלו היא כשל מפיונר ממש, עושה הסמכים עם אלו נגד אלו וגורר מלחמה פנימית, איבה ושנאה, מבקש להשתלט על כל מה שהוא רק יכול בדרך פוליטית ולא בדרך כפי שבני תורה צריכים היו להתנהג
על משה גפני להחליט אחת ולתמיד, האם ‘דגל התורה’ היא מפלגת ‘בני תורה’ או היא מפלגה ככל המפלגות, אם יאמר שככל המפלגות אין לי שום טענה אליו, כך עובדים פוליטיקאים מושחתים, אבל אם הוא עדיין מבקש של’דגל התורה’ ישאר עוד איזה טיפ טיפת צביון של בני תורה, אולי יסביר לנו איך זה מסתדר עם ראייתם של גדולי התורה האמיתיים, האם בשביל עמדה אחת יותר או פחות כדאי לאבד את הצביון הזה?
חיים שאולזון
