בעבר למושג ‘קדושה’ היתה לו משמעות קדושה, ל’קדושה’ היום משמעות חדשה, והיא שחיתות. משה גפני כועס וזועם מדוע לא מאפשרים לו שחיתות בשקט מבלי שאף אחד יפריע לו, הוא כועס על אתרי האינטרנט שהם כותבים הכל, זה מונע ממנו הרבה יכולת מפני שברור לו שהדברים ייצאו לרחוב והוא צריך לחשוב אלף פעם בטרם הוא עושה מה שעושה
בראיון שנתן ב’קול ברמה’ אמר גפני: “אתרי האינטרט החרדים יוצרים נזק ואני לא משלים עם הדבר הזה. כנראה שחובת הפרסום קדושה יותר מהחובה לשמור על מה שקדוש לנו. העיתונאים צריכים לעשות חשבון נפש וגם אני עושה לפעמים כשאני טועה”.
אם הוא היה יורד לפרטים ועוסק בהם אולי הייתי מסכים עמו שישנם דברים שצריכים לדווח עליהם אחרת, אבל כאשר הוא מדבר באופן כללי נגד הפרסום בכלל אז כאן נאמר לגפני, כי לפני שהיה דבר כזה, השחיתות בערה וזעקה לשמים, הנציגים עשו כל מה שבא להם, היתה להם שליטה על העיתונות המפלגתית לא היתה עיתונות אחרת, עד שנטלתי יוזמה לפני 42 שנה ויצאתי עם עיתון משלי לשבור אחת ולתמיד את המונופול הזה ועל כולם לפרסם את מה שהם לא רצו שתדעו מפני שזה מונע מהם יכולת לרדוף אנשים לרדת לחיי קהילות להחרים רבנים ואדמורי”ם ולעשות מה שבא להם מבלי שבכלל תדע כי מדובר במעשי שחיתות
גפני הגיע לזירה כשעדיין לא היה אינטרנט, היתה כבר עיתונות חרדית אבל עדיין מוגבלת, מפני שעיתון לא מסוגל ולא יכול לעשות את מה שאתר עושה. עיתון מוגבל לכמות ומרחק לא אתרים ובלוגים שהם בתוך רגע בכל העולם ובכמות בלתי מוגבלת, אי אפשר עוד לרקום מזימות בחדרים סגורים, הכל יוצא לרחוב וחייבים להתמודד עם האמת ועם המציאות
רק בזכות האתרים וכלי התקשורת החרדים יש סדר והרבה שחיתות נמנעת, אי אפשר לרדת לחיי כל כך הרבה אנשים שהיו סובלים אם אלו לא היו שומרים עליהם. משה גפני רוצה לשוב לאותם ימים אפלים, שישכח מזה, התקופות הללו אינם עוד, עתה יש להתמודד עם האמת ואם אתה לוחם במי שלא יהיה הוא לא לבד עוד כפי שהיה בעבר
ובאשר לחשבון נפש, האתרים הם אלו שגורמים לגפני לעשות חשבון נפש, לפני שאלו היו הוא מעולם לא עשה דברים כאלו, הוא לא פחד מכלום הוא הסתובב במקומות שהיום הוא לא יעשה זאת כי הוא יודע שיש מצלמות. כולם צריכים חשבון נפש אבל לולא האתרים גפני וחבריו היו רומסים את כל מי שרק היו יכולים
חיים שאולזון
