הכח משחית וגם מקלקל את כיוון המחשבה, חשבו שישלטו לעולם, שכחו שהעולם הוא גלגל, וכי הלבנה עולה ויורדת וכי ישנן תקופות כאלו וכאלו, ודאגו רק לעצמם לא לקחו בחשבון אחרים. נכון שלעיתים לא הייתה להם ברירה מפני שגם הלאומיים ישבו בקואליציה ונאלצו לזרוק להם גרגירים, אבל חלוקה אמיתית וצודקת של התפקידים הרבניים בכל המוסדות, רבנים דיינים ועוד, מעולם לא הייתה. ש”ס השתלטה על המקסימום שיכלה ואפילו אשכנזים לא מינתה יתר על המידה השתדלה לדחוף מה שיותר מן הספרדים מי שקרובים לש”ס וראשיהם
השלטון התחלף ועתה במשרד הדתות שולט שר מן המזרחיסטים הקרויים היום ‘לאומיים’, וכמו שש”ס כששלטה על משרד הדתות פינתה כל תפקיד למען אנשיה, כך עושה השר הנוכחי מפנה את כל מי שהוא רק יכול למען אנשיו ורבניו. בש”ס זועקים, הרב הראשי הספרדי משחק עם השר ברוגז, הוא מבקש ממנו כניעה מלאה אליו ושוכח כי הוא חלק מן הצד של האוייב ולא ממי שמבקש את טובתו וטובת אנשיו, המצב הזה גורם ששר הדתות נאלץ לתפוס כל עמדה למנות מה שיותר מרבניו, מפני שאינו יודע עוד כמה זמן יהיה בעמדה הזו
האמת היא, כי עתה אנו חיים מציאות פוליטית שאולי תפקח את עיני הצדדים שהמשחק הזה של מי ששולט במשרד הדתות הוא המשתלט זה לא דרך ולא טוב לאף אחד, אלא חייבים להגיע להסכמות שבכל מצב מי שיושב במשרד הדתות מחלק את התפקידים על פי חלוקה מוסכמת והוגנת. אין כאן הכוונה לתפקידים פוליטיים, אלא תפקידים רבניים בכל התחומים שמשרד הדתות שולט עליהם כולל המועצות הדתיות. בחלוקת הדיינים חילקו לשלשה שלישים, שליש לש”ס, שליש לאשכנזים החרדים ושליש ללאומיים המוצאים עצמם נפגעים מפני שמבחינה מספרית הם יותר משליש מכלל שומרי המצוות בישראל. אם נעבור על כל המינויים של ש”ס בעולם הרבנות בישראל לא התייחסו אליהם כמעט, זרקו להם פחות מגרגירים. אולי אם היו מתייחסים אחרת הם היו נאלצים עתה לשמור על הסדר הקיים בשביל שלא ישנו אחרי שהם כבר לא יהיו במשרד הדתות
עוד צריכים לקחת בחשבון, שבמשרד הדתות יכול לשבת גם שר חילוני. זה כבר קרה בעבר וזה עלול לקרות בעתיד, ואולי טוב להגיע להסכמות בין כל חלקי הדתיים והחרדים על חלוקה צודקת כזו אשר כולם יקבלו את חלקם שווה, ולפחות ככה נבטיח את העתיד בעולם הרבנות והדיינות
שר הדתות משנה את שיטת בחירת הרבנים בשביל שהוא יוכל לשלוט שם שליטה מליאה, ואם הוא יישב במשרד הזה עוד שנה וחצי הוא ישלוט בבחירות לרבנות הראשית שפירושו שליטה של עשר שנים עתידיים. אולי כדאי כן לשבת עמו ולהגיע להסכמות חלוקה שיהיו תמידיים כאלו שאין זה משנה מי שיושב במשרד הזה, זו החלוקה בין כל הדתיים והחרדים, ובזה לפחות נעצור ונבטיח כי לא יחדרו רפורמים. אם החלוקה תהיה מוסכמת, לא תהיה ברירה ללאומיים הם יזדקקו לכל תפקיד עבור רבניהם. אם חלילה לא נגיע להסכמות, שר הדתות בשביל להבטיח תמיכה של מפלגת העבודה, הוא יזרוק סוכריות לרפורמים ואז ייהרס הכל, אנחנו נהיה מי שנשלם את המחיר, מאוחר יותר לא יוכלו לסלקם מפני שבית המשפט לא ייאפשר
עכשיו הזמן להניח בצד את הרגשות ולעבוד עם המח וככה להבטיח א עתיד עולם הרבנות בישראל. אם נמשיך לשחק את משחקי הברוגז המפסידים נהיה אנו החרדים, ונצטער על הטעות שעשינו
חיים שאולזון
