בשופטני עסקינן – לתשומת לב הדיינים

למרות שמדובר במי שהוא כבר עם רגל אחד מחוץ ליכולת תפקוד עדיין ממשיכים להלחם בו כאילו שהוא עוד שווה משהו, כאשר יחד עם זאת דווקא פעילותו מוכיחה כי משהו חסר לו, לומר כי הוא המשיח ועוד דברים כאלו, אני במקומם של אוייביו הייתי נותן לו שידבר ומה שיותר, הוא עושה טובה בכך לכל מי שעדיין רוצה להבין במי מדובר

קורה משהו חמור מאוד, כאשר דיינים שאמורים להיות אובייקטיבים הסכימו לשבת בבית ששייך למתנגדי הרב ברלנד ומופעלים על ידם, עדיף היה אם היו מעמידים אותם על מקומם ועושים הכל להוכיח כי הם אובייקטיבים באמת ועושים על פי דין והלכה ובעיקר לוקחים בחשבון את המציאות ואת התוצאות

בשורות אלו מבקש אני לעסוק באיש עצמו בהרב ברלנד, מפני ששני הצדדים מתעלמים ולא רוצים שהדיינים יעסקו בכך. תומכיו לא יאמרו כי הוא רחוק מאוד משפיות זה לא טוב להם לטעון כי מנהיגם לא שפוי, ואילו מתנגדיו לא רוצים לטעון זאת מפני שאז הוא לא יכול לעמוד לדין, הוא לא בר דעת. ולכן אעשה כאן את מה שצריך לעשות, והמציאות היא ההוכחה הכי טובה לדבריי

בכל השנים הרב ברלנד לא היה אדם שפוי, ואם כי היו שנים שיכולנו לטעון שזו לא בעיה של שפיות אלא של טירוף, בשנים האחרונות אין אפילו מינימום של ספק כי מדובר בבעיית שפיות, במי שרחוק מאוד מלשאת באחריות למעשיו ובודאי שאינו יכול להתייחס לאם כן או לא עשה, דייני אמת, מי שילמדו את מעשיו מבלי להתייחס לצדדים אלא למציאות בפועל, יגיעו למסקנה אחת, כי הוא לא שפוי וזקוק להיות מאושפז אי שם

צר לי ששורות אלו יכאבו לאנשי הרב ברלנד ולאחרים אבל זו מציאות ועם זה עלינו להתמודד, אין מנוס מלחיות עם האמת, בית הדין שהוקם טוב שיראה את הרב ברלנד ובעיקר ילמד את  דבריו פעילותו תנועותיו והתנהגותו, ויגיעו מהר מאוד למסקנה כי עוסקים באדם שהוא שבר כלי מכל הבחינות, גם בשפיות וגם פיזית, ולכן עיסוק בו היא פגיעה באמת ובטוב של כולם. חכם יהיה אם יתנו לו לסיים את ימיו כמות שהוא ולא להוסיף דלק למדורה מיותרת שגורמת להרס החינוך בברסלב, שכבר הוכתה מכה קשה, והתיקון הכי גדול יהיה בהתעלמות ממנו כליל לא לעסוק בו ובמעשיו, מפני שלהועיל כבר אי אפשר אלא רק לקלקל

אני רוצה להאמין כי הדיינים מבקשים את הטובה ולא חלילה רעה, ויעשו את הנכון במצב כמות שהוא, ויחזירו את השפיות לכלל חסידות ברסלב שתחזור לימים כקדם ולא תפיל עוד חללים בנוסף על מי שכבר פרשו מדרך ה’ ועלולים חלילה לפרוש בשל רפיון או הרגשה שדייני ישראל אינם דייני אמת