נתאר לעצמנו שאנו חיים במדינת זהב, כל מה שאנו רוצים וצריכים יש לנו, האם חיינו הרוחניים ישמרו ויתחזקו או שמא יקרה לחרדים מה שקרה ליהודים באמריקה. הנסיון מוכיח שכאשר טוב ליהודים משלמים מחיר רוחני כבד שמגיע עד להתבוללות. בארצות הברית היהדות איבדה יותר אנשים ממה שאיבדנו בשואה
מה שהחזיק ומחזיק את היהדות החרדית בארץ ישראל, שמראשיתה אנו חיים עם ‘גזירות’ ו’שמד’, גם אם זה נכון או שרק מגזימים, אבל זה מה ששמר עלינו בכל השנים, אם חלילה מראשית המדינה היו מאפשרים לחרדים לחיות כטוב בעיניהם, לא היו היום כמעט ישיבות, וכוללים, היית יכול לספור על כף היד. המציאות שאנו חיים במסגרת סגורה ומכריחה, כזו אשר בלעדיה אתה חייב לנטוש את הספינה, היא זו שמחזיקה אותנו, וגם כך קיימת נשירה גדולה. תארו לעצמכם אם כל בחור חרדי יכול היה ללכת לעבוד בגיל 12 או 13, הישיבות קטנות עוד היו כמעט מלאות, הגדולות, כבר רק חצי מלאות והכוללים אפילו לא עשרה אחוזים ואולי אף פחות
אם החילונים היו באמת רוצים להרוס את העולם החרדי, מה שהם צריכים, זה להכריז על חופש מוחלט לחרדים, הם יכולים לעשות מה שבא להם, לא חייבים צבא ולא חייבים ליב”ה תחיו את חייכם כפי שאתם רוצים, זה הסוף, תוך לא הרבה שנים היינו מתמודדים עם פצעים קשים, היינו מוכים מכל צד, מספר הנושרים היה פי עשרים לפחות ממה שהוא היום
פלא הוא על הרבנים והעסקנים שכל כך שמחים ובוחנים את דברי אהוד ברק, אם כנים היו ומבינים למשמעות הדברים, הם היו קורעים קריעה ובוכים מתחננים ומבקשים תמשיכו בגזירותיכם, מפני שרק זו תשמור עלינו ועל עתידנו
חיים שאולזון
