בזיונות למען כבוד? – המחיר ששילם ר’ משה שטרנבוך

איני משוכנע שהוא לקח בחשבון את מה שהוא יעבור בטרם שהסכים לבא לארצות הברית להשתתף בכינוס הזאלוני. אני לא מאמין שהוא ידע את הפרטים, אנשיו בודאי שידעו כל פרט, מה שיתכן שהם לא האמינו כי הם ירחיקו כל כך ימלאו את הרחובות ב’והוקע אותו’ ימלאו את הרחוב נגדו ב’פוי’ יכתבו עליו גרפיטי מן הסוג הגרוע והמכוער ביותר, אומר את האמת אפילו אני שחי את החיים האלו חמישים שנה לפחות לא האמנתי שהם ירחיקו עד כדי כך אם כי ברור היה כי הם יחרימו אותו, היה דיון בבית הזאלוני האם לקבל אותו והחליטו שלא, אבל להרחיק עד כדי פשקווילים מכוערים כאלו נגדו זו הרחקת לכת. זה מתאים נגד הבעלזער לא נגד הראב”ד של העדה החרדית

וכבר ביום הראשון איך שהוא הגיע הם טעמו מן הטעם הזה, הפשקווילים עפו לכל עבר ביזו את ר’ משה שטרנבוך בצורה הכי מכוערת, הוציאו נגדו חוברות וקונטרסים להוכיח כי הוא ‘ציוני’ הסתמכו על מאמר שכתב לאחר מלחמת ששת הימים ועל דברים שהוא כתב נגד שיטת ר’ יואל, ועל כל אלו כינו אותו חופר קברים מפני שהוא נגדם בחפירות בבית שמש

מה שברור הוא עבר השפלות ובזיונות מן הסוג המכוער והגרוע ביותר, כשיחד עם זאת עושים לו כבוד מלכים, סידרו לו עשרות רכבים שיסעו לפניו ואחוריו שירגיש שהוא מלך, קיבלו את פניו במחוזות האהרונים שם הוא הרגיש טוב, ויש האומרים שהוא כבר המתין לנסוע הביתה להיפטר מן המצב המביך שחלק גדול מן הרבנים לא קיבלו אותו מפני שהוא בא לכינוס של האהרוני

כאשר מסכמים את הביקור של ר’ משה שטרנבוך הוא בא למען כבוד גדול במחיר של השפלות ובזיונות מן הקשים ביותר, האם זה היה כדאי? על כך אפשר להתווכח, המציאות מוכיחה שישנם כל כך הרבה שלמען קצת כבוד מוכנים לשלם הרבה בזיונות

 

חיים שאולזון