לכל אחד מותר רק לשני אסור, אנו חיים עם המצב הזה בהרבה מקומות ובהרבה נושאים, ומה שמעניין ישנם מי שמפיצים כל מיני כתבים או דפים שכתבו החסידים של ר’ מנדלי מויזניץ שם עושים ממנו רבי שצריכים להסתכל עליו ולחשוב עליו, והנה יש לנו כאן משהו דומה מאוד בגור ולא נמצא את מי שיבואו בטענות
אישית אני נגד כל הענין שעושים מרבי’ס אלילות, לדעתי מרחיקים. ולא חלילה שלא צריך רבי’ס, ההיפך, זה צורך חיוני בלעדי זה הכל יתמוטט. במיוחד הצעירים וגם מבוגרים שצריכים על מי להישען חשוב שהם ימלאו את תפקידם. אבל יש גבול עד להיכן שמותר להרחיק ואסור לעשות מן הרבי אליל, צריך ללמוד איך מסתכלים על רבי, מה מבקשים ממנו ובעיקר ללמוד ממנו, רבי טוב הוא מורה דרך מהווה דוגמא ובעיקר נותן חיזוק לקהילה כולה, אבל כאשר מברכים לא שמענו מעולם לפני כן שבעת הברכה או בכל ענין שקשור בקשר להקב”ה שיכוונו ויחשבו על דמותו של איזה צדיק שלא יהיה
בהגדה של פסח הוציאו את שמו של משה רבינו בכוונה תחילה, בשביל שיידעו כי בליל הסדר כאשר עוסקים בניסים ונפלאות של הקב”ה יהיה זה אפילו משה רבינו הוא זז עתה הצידה כי כאן מקומו של הקב”ה. נמנע מאתנו לדעת את מקום קבורתו בשביל שלא יעשו מקברו עליה לרגל כפי שעושים במקומות אחרים. ממעטים לחנך ל’ויאמינו בה” ורק אחר כך וב’משה עבדו’, כאשר חזקים ב’ויאמינו בה” אז מסתייעים ב’משה עבדו’ שמלמד ומדריך את הציבור ונותן את מה שמחפשים עלי אדמות. הקב”ה נמצא בכל מקום אבל הבעיה אצל רבים שאינם רואים אותו והם זקוקים למי שיראו אותו בעיניהם כאן בעולם הזה. כאשר יודעים מה תפקיד הרבי ומה יש למעלה מן הרבי אז אפשר להכנע לרבי ולקבל ממנו מרות. מי שמקבל קודם מרות מן הרבי ורק מאוחר יותר יחליט על המרות לקב”ה זה אולי טוב לבעלי תשובה מי שהם בתחתית וזקוקים למי שיפקח עיניהם, אבל יהודים חסידים ובני תורה מי שמחזיקים עצמם למי שיודעים את התורה וכי אין דבר בלי ה’ויאמינו בה”, אלו אסור להם בזמנים כאלו לחשוב על אף אחד אחר
כן, בתפילה מתפללים לה’ בלבד ולא לאף אחד אחר, ישנם זמנים שאנו רק עם ה’ ולא עם אף אחד אחר, ויודעים כי בלעדיו גם הרבי הרב והראש ישיבה לא יכולים לעשות דבר
חיים שאולזון
