את החרדים קונים בכסף – זו תדמיתנו

בויכוח עם הדרוזים על חוק הלאום נשמעו מילים חמורות מאוד כי הדרוזים אינם חרדים אותם אי אפשר לקנות בכסף, תדמית שלדאבוננו חדרה חזק, דבר שמרחיק כל כך הרבה יהודים מן האמת

הסיבה לתדמית הזו מפני שאנו נאבקים יום ולילה על תקציבים, בכל שני וחמישי נשמע על עיסקאות אחרות שעשו למען כסף. במקום שננצל את הכח החרדי להחדיר הכל לספר התקציב ושלא יצטרכו בכלל להזכיר את המילה תקציב, אז ישנם גורמים שלא רוצים בשום אופן שזה יהיה בספר התקציב מפני שככה הם יכולים להוכיח לציבור כי הביאו כסף, ויחד עם זאת ישנם הטוענים שככה עושים הרבה יותר. אם הכל היה בספר התקציב חלוקת הכסף היתה ישרה ולא היו יכולים לעשות מונקי ביזנעס, ככה קל מאוד לגלגל כספים

 

דבר נוסף למדו בישראל, כי החרדים הם אלו שנאבקים על ועדת הכספים, הם מוותרים על המשרדים החשובים ביותר למען ועדת הכספים, זה התחיל בשלמה לורנץ, דרכו של מוניע שפירא, הרב פלדמן יענקל ליצמן ומשה גפני, הכסף זה העיקר החרדי, למענו מוסרים את הנפש

השאלה היא, האם באמת הרחקנו כל כך, שמתנועה קדושה מי שהאידיאה האמונה התורה המצוות אלו הנחו אותנו ולא זזנו מהם סנטימטר הפכנו למפלגה שהכל ביזנעס, היום כך ומחר אחרת, אנו מתאימים את עצמנו למה שישרת אותנו פוליטית יותר טוב

כאב לי נורא לשמוע השבוע איך שאומרים בריש גלי והדברים צוטטו בתקשורת כי הדרוזים אינם חרדים אותם אי אפשר לקנות בכסף, מפני שלצערנו ובושתנו אותנו החרידם קונים בכסף

נכון שנשמע מאה תירוצים כי זקוקים לכסף בשביל להריץ את המוסודת שבקושי מתקיימות, אבל האם זה טוב לתדמיתנו, האם זה משרת אותנו או שמא גוררת לחשוב האם אנו אנשי אמת, או שחקנים ולא יותר מזה

חיים שאולזון