מצ”ב מכתב שנשלח להגאון רבי דוד כהן שליט”א
בס”ד סיון תשע”ח
לכבוד
הגאון הגדול
רבי דוד כהן שליט”א
ועמו גדולי ראשי ישיבות שליט”א
וחברי וועדת הרבנים
רצינו כבר זמן רב, לכתוב מכתב זה ולחזק את העמידה בפרץ של כת”ר, ובפרט לאור הפרסום של שלושת התנאים העיקריים בגיליון מוסף שבת קודש של יתד נאמן , בחוקותי תשע”ח.
תחילה נשתף את ההתמודדויות שעובר עלינו כאימהות לבנות מתבגרות. מתנצלות מראש שאנחנו מביאות דוגמאות ויורדות לרזולוציות, אבל צריך להבין עם השאלות איתם אנחנו מתמודדות עם בנותינו, שאלות קשות שלא תמיד יש לנו תשובות.
דוגמא א’.
לפני שש שנים, הבת שלנו, שכל הבנות שלנו לומדות ב”סמינר החדש”, למדה ביחד עם התאומות של הרה”ג רבי אביעד טרופ שליט”א, תלמיד חכם נכבד וראש ישיבה כאן אצלינו בהר נוף, אישתו גילה מחנכת דגולה בבית יעקב. ואז הבנות של טרופ במקביל ללימודן בסמינר החדש (תשע”ג-ה), למדו בנוסף פסיכותרפיה בעזרת בעלי חיים באקדמיה. נסביר במפורט: מדובר על לימודים של שלוש שנים במכון מגיד באוניברסיטה העברית ממש. קמפוס הר הצופים. כפשוטו. התחילו הבנות (-החברות) בשיכבה כולל האימהות של בנות בשיכבה לשוחח על כך. אנחנו זוכרות אפילו כשיבנו במסדרון באסיפת הורים בבי”ס בהר נוף, ממש בהמתנה למורה גילה טרופ שוחחנו האימהות, למה לבנות של טרופ זה מותר והסמינר מעלים עין, הבת שלי גם רצתה ללמוד, שוחחתי עם בעלי, שאמר חד משמעית זה לא מתאים. אבל כלפי ביתינו, חשבנו בכל זאת איך מורידים אותה מיזה שהרי הבנות של טרופ (אגב, הן בנות טובות מאוד) לומדות וזה ”כשר’, והאמת שהרי אנחנו מחדירים בבנות להיתפתח באופן אישי במטרה להיות מפרנסות ושותפות לבית של תורה.
היינו נבוכים, ה’ נתן עצה בלב בעלי, והוא אמר לי ללכת לראות את המקום והסביבה הלימודית, וגם עידכנו את ביתינו שאני הולכת לראות ולהיתרשם. בעלי היה באותו אחה”צ בכולל, הוא ביקש שאקח איתי מצלמה, שאם יש התלבטויות כלשהן שידע על מדובר.
הגעתי לבנין של ”מגיד” באוניברסיטה העברית קמפוס הר הצופים.
והנה השתוממתי אני רואה כיתת בנות, לצד כיתות של מגמות אחרות לגמרי של האוניברסיטה.
בקפיטריה עומדות בתור הבנות של טרופ – לצד בנות חילוניות שנראות לבושות כמו על חוף הים.
ואח”כ אף יושבות שם במזנון ומפטפטות בין נישנוש לקפה ביחד עם כל החילוניות/ים -סטודנטים/ות של העברית.
צילמתי את זה, חזרתי הביתה שוחחתי עם בעלי, הוא אפילו לא רצה לראות את זה, לא מתאים לנו. חד משמעית.
אבל מה עושים עם הבת שלנו, ?
האם תשתכנע ?
בעלי אמר לי להסביר לה מה ראיתי, ולדחות אותה בחכמה, דהיינו: לומר לה שזה לא מתאים ככה, במיוחד כל עוד היא רווקה (אנחנו חושבים שזה גם לא מתאים אח”כ..), אבל לומר לה: שאנחנו מתחייבים לממן לה את החלום הזה, לאחר נישואיה.
למזלנו, ביתינו השתכנעה, בס”ד מצאה זיווגה במהרה ואף היא כבא אמא, ב”ה. ולאחר סיום למודיה, פרענו לה את שטרה ע”י ששיכנענו אותה שנממן לה ללמוד יעוץ חינוכי. והיא כיום לומדת את זה בסמינר החדש, גם ביחד עם התאומות של טרופ.
התאומות של טרופ מציגות את עצמן כמטפלות ריגשיות, יש להן קליניקה בהר נוף. ואני מאחלת להן הצלחה.
הבעיה חזרה ונתעוררה, כשביתינו היותר צעירה שהיא חברה של מיכל טרופ (אחות צעירה של התאומות), היא כבר שומעת ויודעת והיה לי דרישה חד משמעית ללמוד פסיכותרפיה במכון מגיד שבאוניברסיטה העברית, והראיה-שהבנות של טרופ מאוד מצליחות, ומצאו עבודה, וכדו’ ומקבלות 120 שקל לשעה טיפולית, וכו’ וזה פי שתיים ממורה וכו’. וכאן היה לנו מאוד קשה כהורים, והיה ממש התנגדות מצד ביתינו. ועד היום למרות שהחלטנו באופן חד צדדי שלא. אבל עדיין יש הרבה מורכבות סביב העניין.
דוגמא ב’.
ישנה משפחה יקרה בהר נוף, משפחת גיטלמן. יש להם בנים מצויינים בישיבות וכו’. א’ מהם מצויין ממש מישיבת אור ישראל נשתדך לגילה ליפקא. שהיא גם מצויינת. היא מורה לאנגלית ב”רפופורט”, (מורכבות בפני עצמה). אבל מה נעשה שהבנות של המפקח החינוכי הרב ליפקא כולל בת שבע (כיום, לוי) הגדולה יותר בשנה השלימה תואר במכללה ירושלים.
דוגמא ג’
ישנו מרכז ”תנופה” שע”י הסמינר החדש. הנותן מענה לתלמידות עם לקוייות למידה שונות. בראש המרכז עומדת גב’ מגי שרהבני. אשת מקצוע ממדרגה ראשונה. מעבירה הרצאות והשתלמויות בסמינר החדש. לאחרונה עברה שמועה בקרב המשתלמות בייעוץ, כי גב’ שרהבני עושה תואר בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. מעבר לשאלה מה נצרך תואר טיפולי שהרי העיסוק העיקרי של מרכז תנופה הוא בהוראה מתקנת וחינוך מיוחד, בתחילה נאמר להן (לבנות): יש דרישה של ידידות טורונטו, בשביל שיקבלו תיקצוב. לאחמ”כ שאלו הבנ:ת, איך זה מסתדר תואר אקדמאי, ואם זה כזה דחוף, אז למה ואיך בכיתה מעורבת באוניברסיטה העברית איכא דרכא אחרינא במכללת מבחר בבני ברק, בהפרדה מלאה. ואז נאמר להן, תשובה מרתקת: יש מטפלת בשם צילי איצקוביץ (אשת הרה”צ ר’ יוסף, משגיח בישיבת נתיבות חכמה- וולפסון) במרכז תנופה, היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, וכעת גם לומדת תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. אז איך מגי שרהבני שהיא ראש המרכז תנופה יכולה להישאר ו”להסתפק” בתעודה אקווילנטית של חינוך מיוחד ??? – תשובה שמתאימה לבית יעקב! ??. אתמהה…
אז הנה כבר ידידות טורונטו בכלי ראשון או שני משפיע על ה”דרישות סף” של האנשי מקצוע בסמינר החדש.
ועם כל הפולמוס הזה שמתנהל בין בנותינו בתוך כותלי סמינר החדש, וכל הבלבול הרב שזה יוצר אצל הבנות, ושאנחנו האימהות מתמודדות עם השאילות האלו פעמים רבות בלא תשובות. אנחנו כבר שומעות מבנותינו, על הדבר הבא:
חוקרת חרדיה חדשה, מהמכון החרדי למחקרי מדיניות יוצאת בימים אלו ב”מחקר חדש”. שנקרא: ”בית יעקב – לאן ?”.
היא לא מסתפקת ב”מועט”, אלא רוצה דווקא לחקור בוגרות של המיינסטרים החרדי. היינו היא מחפשת בוגרות של סמינר החדש דווקא. לטענתה. כ 30%-40% מבוגרות החדש מחזיקות בתואר אקדמאי רשמי. בגלוי או בהיחבא. בשלב א’ של המחקר היא שולחת לינק בתפוצת אימייל, ל”בוגרות” (עד 10 שנים מחוץ לסמינר), שבו ניתן לענות שאילון באופן אנונימי. מטרת המחקר לבדות ”עמדות” של התלמידות בוגרות בית יעקב, ויחסן לאקדמיה. במטרה לדעת כיצד להיערך לקראת ”השינוי הנצרך” עומד להיתרחש בשנים הקרובות. בשלב ב’ היא מתכננת לשלוח שאלונים בתפוצת מייל לבנות כיתות י”ב, לבדוק את עמדתן לקראת לימודים מקצועיים, הכל אנונימי לחלוטין.
מה שכתבנו לעיל זה ”שלוש דוגמיות” של משפחות תלמידי חכמים, אבל אנחנו כאימהות יודעות שיש מה לחשוש ב-א-מ-ת שהמחקר הזה יאומת. זו רעידת אדמה גדולה שכדאי להיות מוכנים אליה היטב.
כי באמת אנחנו כאימהות מוצפים בלי סוף עם שאילות ע”י בנותינו. וכל הזמן אנחנו שומעות את השאילה ”ומה ההבדל” בין לבין. והאמת שאנחנו כבר עומדות במצבים שאין עליהן תשובות.
