אלוף בצה”ל מטיף לחילונים על התנהגותם בצבא

מאת דודי גרינברג

רד ברט. לא קל לקרוא את הדברים שמועלים לא פעם ברשת הפלוגתית.
בין אם תוקפים אנשי ימין או אנשי שמאל, בין אם תוקפים חרדים או כיפות סרוגות, הדרך חייבת להיות באורך רוח, בסבלנות, ללא אמירת מילים קשות, העלבות. ויותר מכך, לעיתים הדברים, במיוחד כשמגיעים למגזר הדתי או לנושא לימוד תורה של בחורי הישיבות ושמירת מורשת ישראל, הדברים מלווים בשינאה יוקדת. לעיתים, אף נשמעים קולות: “עם הערבים נסתדר כבר, אבל “איתם”, לא”.
ואף:”הם לא אחים שלנו””
וזה נורא. זו שינאת אחים, שינאת חינם. מותר לבקר, ויש מה לבקר(על אי השתתפותם המלאה בשוק העבודה, על אי הליכת רבים מהם לצבא ועוד), אבל אסור אסור להביע שינאה כלפיהם. הם אחים שלנו. כמו שאסור להביע שינאה כלפי צד אחר במפה הפוליטית. ובעברית ברורה, גם אם דעתך שונה מדעתו של איש מרצ, אסור לך למשל כאיש ימין לבזות או להכתיר אותו במילים קשות. מותר להיות תקיף ולא תוקפני.
ונחזור לענין החרדים ועולם התורה. יש להבין דבר בסיסי. ללא הדת היהודית, ללא המסורת היהודית לא היינו שורדים כעם. אנו דת לאומית. במובן שהיותך יהודי בדת ובלאום. זה ייחוד שאין לאף אחד. היהודים בגולה , כן גם הסבים או הסבים של הסבים של אנשי שמאל ומרצ היו יהודים חרדים עם זקן וטלית וציצית. ונישקו מזוזות. כן, נישקו מזוזות. ולכן, כשאני שומע איש שמאל המבזה את קודשי ישראל, אני נחרד. מותר לבקר, גם אם סבך היה חרדי, אך כשאתה מבזה יהודי חרדי על לבושו(ויש בזה משום אימוץ טענות שהושמעו על ידי גויים נגד יהודים)או שהוא מנשק מזוזה, אתה בכך בז גם למורשת המשפחתית שלך. התורה, למוד התורה הצילו אותנו לאורך 2000 שנות גלות. הכח שלנו הוא ברוח. והרוח היא התורה שקיבלנו מסיני. כשקבלנו את התורה נאמר שהיא ניתנה לא רק לאלה שעמדו למרגלות ההר–הר סיני אלא לכל הדורות הבאים. כן, גם לאנשי שמאל ולאפיקורסים. התורה אינה של החרדים או של לובשי הכיפות הסרוגות. היא של כולם. ואם היא של כולם, הרי גם האפיקורס היהודי חייב לפחות לכבד את התורה ואת לומדיה. הוא לעצמו יכול לקרוא יום יום את עמוס עוז וא.ב. יהושוע. והרי, כל גאון גוי, במוסיקה, בכתיבה(ספרות ושירה), בציור, ועוד, הבינו את גדולת התורה. את המתנה שניתנה רק לנו. שאותנו בחר האלהים להיות עמו. וכאן, רבים המזלזלים במתנה הנפלאה והיחודית שקבלנו. וכפי שהתורה וההאחזות בה(על ידי הלימוד)הצילה אותנו כעם, כך התורה והלימוד בה הם שיחזיקו אותנו בעתיד. הרוח מובילה את הכח הפיזי. בעוצמה של עמנו באה קודם כל מהכוח הרוחני הטמון בנו. ותלמידי הישיבות בשקדנותם שומרים על לימוד התורה שכאמור הוא חיוני לחיינו כעם. נכון, אפשר ללמוד ולהתגייס(או שירות לאומי)וכן לצאת לעבוד( שהרי הרמב”ם הגאוני– הנשר הגדול שעמל כל חייו על פירוש התורה, המשנה והתלמוד וספרות החוכמה)היה גם רופא בעל שם שגדולי הגויים ביקשו שיטפל בהם.
כשבוחנים את העם שלנו על מגזריו, צריך תמיד לשקול את תרומתו של כל אחד לאורך אלפי השנים. מלבד שמירת התורה והלימוד על ידי בחורי הישיבות, החרדים אלה ששמרו על גחלת היהודים בארץ ישראל לאורך מאות בשנים. זאת בעוני מרוד והחזיקו בארץ בצפרניים. כשהם סובלים ממחלות וצרות. ראשוני פורצי החומות היו חרדים. כך בפתח תקווה, כך במוצא, כך בשכונות החדשות–“פורצי החומות” בירושלים. מה שבספרי ההיסטוריה שלנו קרויים “מבשרי הציונות”, קלישר ואלקלעי היו רבנים עם זקן עד החגורה(הם לא היו בהפועל הצעיר או במכבי הצעיר).
לפני כמה דורות היה מאבק איתנים בתוך היהדות החרדית. חסידים נגד מתנגדים. חסידים מטעם הבעל שם טוב ומתנגדים מטעם הרב הגאון אליהו- הגר”א. מאבק, אבל שניהם שלחו את תלמידיהם לארץ ישראל, לאחוז בחבלי המולדת בידיעה שהם נשלחים לארץ קשה, קשה מאוד.
רבות מדברים כל הזמן מצד הדיעה של אנשי השמאל על החשש מהבעיה הדימוגרפית. והנה, מי שמציל את העם היהודי היושב כאן וגם אלה שבגולה, הם החרדים. להם שישה, שבעה, שמונה ילדים ויותר. הם אלה שמבטיחים את שמירת הרוב היהודי בארץ ישראל. בגולה, למשל בארצות הברית יש התבוללות של כ שני שליש. עוד דור/ דורות היהודים שאינם חרדים או דתיים לאומיים יעלמו. ומי שישאר בבטחון של מאה אחוז הם החרדים. ואחזור לסיפור ששמעתי מפיו של אריאל שרון( הסיפור מובא גם באחד מהספרים שנכתבו אודותיו). כשליווה ביום ראשון את מי מבניו החייל לתחנת ההסעה שמע את הצעיר רוטן על חרדי שאינו מתגייס לצבא. ואריאל שהיה חכם גדול ונבון, האיר/העיר לבנו: “דע לך, אני לא יודע אם נכדי או בן נכדי יהיה יהודי, אבל אני בטוח שהנכד של החרדי ובנו יהיה יהודי” .
העולם החרדי עובר מהפכה של ממש. יותר ויותר מתגייסים, יותר ויותר רוכשים השכלה. יותר ויותר נשים וגברים נכנסים לעולם העבודה. צריך להבין, כל ממשלות ישראל איפשרו את המצב הזה (שמאל וימין), וכך יהיה גם אם תעלה ממשלת שמאל. המצב הפוליטי מחייב כמעט בכל מצב צרוף של מפלגות חרדיות לפחות אחת. לכן, ההתנפלות על ממשלת הימין הנאחזת או אף כדברי אנשים מסוימים נאנסת על ידי החרדים, מבוססת על של שקר.
הם אחים לנו ומדובר בהליך חברתי שבסופו רבים מאוד במגזר יצטרפו לעשייה בצבא ובתחום העבודה. צריך אורך רוח וסבלנות.
לכן, כששוקלים את הנושא של החרדים, נדרשים לשקול את תרומתם לאורך הדורות. וכשעושים זאת, מבינים שתרומתם לעם היהודי לא פחותה מתרומתם של אלה שהינם חילונים גמורים. יש מגזרים בישראל שעד לפני דור שניים הובילו כמעט בכל תחום כולל בצבא והיום ירדו באופן משמעותי . ואת מקומם תפסו הכיפות הסרוגות. ואני אומר זאת בבידיעה של תרומתם הבלתי רגילה של אותם מגזרים ויש על כך הוכחות . אם שרדנו במלחמה עקובה מדם, זה בזכות ההקרבה שלהם. אם גבולות המדינה נקבעו כפי שהם, זה בזכות האחזותם בחבלי מולדת קשים, בתנאים קשים. ואסור לערוך התחשבנות. מי עשה מה ומתי. היום הכיפות הסרוגות מובילים בצבא ובהתישבות מה שעשו בעבר בני הקיבוצים. ולא מעט עושים גם כיום. כבוד לכל אחד מהמגזרים הללו. תעודת כבוד ניתנת לכל אחד מהם על תרומתו. ואי אפשר למחוק לעולם את הזכויות שרכשו בדם ובקשיים.
ואוסיף, אנו מכירים את הפרשה החדשה(כל יום מפמפמים פרשה חדשה)על כך שתלמידי ישיבה שהתגייסו לצבא, לצנחנים עמדו למול המדריכה עם גבם . ראו את השקר. קודם מייללים שאינם מתגייסים. וכשמתגייסים בידיעה שיש להם מגבלות דתיות לעמוד למול אשה, ללחוץ את ידה, כופים בחוסר טקט, בכוונה שיעמדו מול מדריכה. הרי יש מאה מדריכים. אך בגסות כופים עליהם מדריכה. ומי שמבין מעט, מבין שאי לחיצת יד לבחורה או צפייה בצעירה יפיפיה אסורה להם מבחינה דתית, לא מכך שהם לא מכבדים את האשה אלא מסיבה דתית. ומה קשה כל כך להתחשב ולהעמיד מדריך ולא מדריכה. והוכחה לכך שהם יותר ממכבדים את האשה( אגב, מי שמבין את היהדות מבין שהאשה היא במעמד הגבוה בתוך המשפחה)היא בכך שאחוז הגירושין במשפחות הללו הוא הנמוך ביותר מבין המגזרים(מלבד החרדים). מי שמכיר את המזגר יודע שהאשה היא לב הבית. הערכה, הכבוד, האהבה שמקרין בחור מהמגזר לאשתו, הוא דבר ידוע.
אותו קצין (לא נזכיר את שמו)שהיה מפקד החטיבה האדומה, החליט החלטה חמורה שלא כדאי לו לקבל בחור ממסגרת ישיבות ההסדר שכן הוא לא עושה שירות מלא. ואתה שומע את דבר השטות הזאת מפי קצין גבוה ואתה נדהם. הרי ההקרבה, הנאמנות המסירות של לוחמים אלה, כמו אלה שעימם בפלוגה היא ידועה לכל. נכון, אינם משרתים שלוש שנים. אבל, צהל בנוי למילואים. ואותם לוחמים ממשיכים אחר כך כ 24 שנים במילואים. והם ידועים בהתגייסותם המלאה, בנחישותם, בהקרבה שלהם. ואותה החלטה חמורה גרמה שהרבנים שלהם, והחיילים עצמם עברו ליחידות האחרות. בגולני קיבלו אותם באהבה. והם מככבים שם וביחידות אחרות. ומי הפסיד? הצנחנים. ולא רק החטיבה הסדירה, אלא חטיבות המילואים של הצנחים. ועכשו, תפס אותו קצין את הגל העכור הזה בגלל היות בתו המדריכה שבחרו דווקא בה להציג בפני בחורי הישיבות.
ברורה עמדתו של אותו קצין כלפי בחורי הישיבות וכלפי כל מה שהם מייצגים.
אלא שעולם התורה, תלמידי התורה הנאמנים, אינם נרתעים, וכפי שעברו גזרות קשות בעבר,יעמדו גם כנגד גל עכור זה. הרי האמת איתם!!!

מכאן, אט לכולם כשהם דנים בענין מורכב וחשוב זה. גם כשיש מחלוקות , לעיתים הם מביאים לתמורה טובה, לטובת הכלל.
רק טוב.
דוד י גרינברג

נקווה לטוב, לאחווה הנדרשת במיוחד כשהתותחים רועמים, אחים בדרום נפגעים , יהודים נדרשים לתפוס מחסה..
רק אהבה. רק אהבה.

את זה כתב אלוף בצה”ל דודי גרינברג הבן של המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג א.צ.ג