בתוך שנה או שנתיים כמעט והוכפל מספר האדמורי”ם, בויזניץ למשל מאחד יצאו שמנה, במקומות אחרים מאחד יצאו ארבעה במקום אחר שלשה, ויש היכן שהצוואה קבעה אחד אבל עוד אחרים חמדו בתפקיד, כאשר עוברים על רשימת האדמורי”ם החדשים מדובר באינפלציה של ממש, כאשר הפלא הגדול מהיכן לוקחים חסידים לכל כך הרבה רבי’ס, חלק מאותם רבי’ס שהלכו לעולמם לא היו ידועים כמי שיש להם אלפי חסידים, והנה כאשר הלכו לעולמם מגלים כי יש להם כמה יורשים ולכל אחד פארענצ’עס
השאלה שאני מציב כאן, האם זה טוב או שמא זה גורם לזלזול לכל הענין של רבי’ס בדורנו, בעבר רבי’ס היה דבר קדוש הסתכלו על אחד כזה מלמטה למעלה כיבדו אותם, ואילו היום זה הפך להיות ביזנעס עסק ענק, מפני שלכל רבי כמה גבאים ומנהלי מוסדות ועסקנים, זה מסדר הרבה פרנסות, מבחינה זו אולי זה טוב, אבל האם הם מחזקים את הציבור באמונה בעבודת ה’, או שמא כל הענין הופך להיות לעג אחד גדול מסתכלים על זה כביזנעס עסק ולא עוד כמה שזה צריך היה לסמל ובעיקר ללמד ולהחזיק את הציבור חזק בתורה ויראת שמים
אני מתעלם כאן מאותם רבי’ס שהפכו לשחקני תיאטרון, ולצערי מספרם הולך וגודל, זה אולי טוב למי שהולכים לטישים לשם משחק לראות מי משחק את הטיש יותר טוב, מי מעניין יותר, אלו אם לא יהיו להם שחקנים יתכן ויילכו למקומות אסורים, אז אולי עדיף כך, ההמון הגדול שמחפש להתעלות, האם רבי’ס עם ציבור קטן טוב יותר או דוקא ברוב עם הדרת מלך?
אז האמת היא שאיני חסיד של חסידויות גדולות בימינו מפני שהם הגיעו למספרים שספק אם הרבי עוד מכיר את כל חסידיו הוא רואה אותם אולי פעם בשנה ונאבדים בציבור של אלפים, ישנם – ומספרם גדול – שזקוקים לרבי קרוב, כזה שיוכלו לדבר עמו להיוועץ בו, במספר קטן יותר זה קל ויתכן כי אף מועיל יותר, אבל האם יש ערך לאדמורי”ם שיש להם בקושי כמה מניינים, בתקוה כי יבואו עוד ויתפתחו, האם זקוקים אנו לעוד רבי’ס או שמא יש יותר מדי וגורם לזלזול בכל הענין
יש צדדים לכאן ולכאן מדוע טובים הרבה רבי’ס ומדוע עדיף שמספרם יהיה מוגבל, ויש גם צדדים לוויכוח מה עדיף חסידות ענקית או חסידות שמספרה מוגבל לתועלת החסידים, האמת היא כי כל אחד מחפש וזקוק למשהו אחר ולכן קשה לקבוע כאן קביעה כללית. אבל מדובר בנושא שראוי לדיון, במיוחד לאחר שבכל שני וחמישי שומעים על עוד ועוד רבי’ס שבאו לעולם ביניהם צעירים ממש. בכמה שבועות האחרונים הצטרפו עוד מספר רבי’ס חלקם בצוואה וחלקם החליטו כי הם רבי’ס, נוצר מצב שאין עוד במה כלשהי שמסוגלת לאכלס כל כך הרבה רבי’ס ובמיוחד אלו שמחפשים כבוד ורוצים לשבת בשורה המרכזית, נקלענו למצב שבעבר היו מביאים אוטובוס לחסידים ומונית לרבי’ס, המצב היום הוא שמביאים אוטובוס לרבי’ס ובקושי מונית לחסידים
בעיה אחרת שהראביסטעווע הפכה לתאווה ככל התאוות, בעבר מדובר היה בעול והיום מי שהופך לרבי בונה לעצמו חיי עושר חי על חשבון הציבור לא צריך לדאוג לפרנסה אחרים דואגים שלא יחסר לו כלום, האם יש ערך לרבי’ס כאלו? בעבר לרבי’ס לא היה לחם לאכול, אם זה היה ממשיך ככה אף אחד לא היה רוצה להיות רבי, חיי העושר של הרבי’ס של ימינו גורר שעוד ועוד שירצו להיות רבי’ס
מה שמעניין בנושא, הצאנזער בשעתו הורה שכל ילדיו וצאצאיו יהיו רבי’ס. ומדוע? מפני שהוא האמין שרק כך הוא מבטיח שהם ישמרו תורה ומצוות. במילים אחרות הוא קבע כי מי שאינו רבי ספק אם הוא ישאר שומר תורה ומצוות. האם עלינו לקבל גישה זו ואז שכולם יהפכו לרבי’ס אם זה המתכון לשמירת תורה ומצוות
מדובר בנושא כבד מאוד שיש לו הרבה צדדים, אשאיר אותם להזדמנות אחרת, ובינתיים אשמח לשמוע רעיונות בנושא
חיים שאולזון
